הציווי לצבוע את משקופי הבתים בדם הוא בבחינת בקשה להחליט לאן האדם חפץ להשתייך. אי־אפשר לגאול אדם בעל כורחו. את ההחלטה לצאת לחירות הוא חייב להחליט בעצמו.
בני־ישראל נצטוו לקחת כבשים (ששימשו כאלילים בתרבות המצרית), להחזיקם בבתיהם במשך ארבעה ימים (אל מול עיניהם המשתאות של השכנים המצרים), לשחוט אותם ולצבוע בדמם את משקופי הבתים. הסיבה הפורמלית לצו הזה הייתה לאפשר למלאך המשחית, שהיה אמור לפגוע במצרים, להבחין בין המצרים ליהודים: "וְרָאִיתִי אֶת הַדָּם וּפָסַחְתִּי עֲלֵכֶם, וְלֹא יִהְיֶה בָכֶם נֶגֶף" (יג). אלא שההסבר הזה מעורר תמיהות רבות. האלוקים מחולל ניסים רבי־עוצמה כמו מכת דם וצפרדע, והוא זקוק לסימנים שיבדילו בין יהודים למצרים?!
ייתכן שהציווי לשחוט את הכבשים ולמרוח את דמם כאות על הבית הוא בעיקר אות לנו ולא לאלוקים.
עם של עבדים שקוע בשעבודו ובטרדות היום־יום שלו. לרבים אין בכלל אמון ביכולת לצאת ממעגל הסבל והעינוי. אחרים שואלים את עצמם: אולי מדובר בעוד הזיה משיחית שתיגמר באסון? קבוצות אחרות חוששות ממה שיגידו המצרים על הפגנת העצמאות הדתית והלאומית של שכניהם היהודים, בעיקר בשל הפגיעה ברגשותיהם הדתיים של המצרים, שבוודאי אינם ששים ושמחים כאשר העבדים לשעבר שוחטים את אליליהם לנגד עיניהם. כל הפחדים והחששות הללו מובנים מאוד, אולם לאחר שהקדוש ברוך הוא הגיש לעם את הכול על מגש של כסף וחולל עבורם תשע מכות שפגעו אנושות בכלכלה המצרית ובמצרים עצמם, הוא כמו אומר לעם, "אני את חלקי עשיתי, ועכשיו אתם חייבים לתת את חלקכם".
אי־אפשר לגאול אדם בעל כורחו. אפשר לעזור לו מבחינה כלכלית. צריך וכדאי להעניק לו כלים, ביטחון עצמי ועוד. אי־אפשר להחליט בשבילו שהוא יהיה בן־חורין. את ההחלטה הזאת הוא חייב להחליט בעצמו. הציווי לצבוע את משקופי הבתים בדם הוא בבחינת בקשה להחליט לאן האדם חפץ להשתייך; אל מי הוא מחובר. אין זה הרבה אבל זהו המינימום הנדרש כדי לצאת ממעגל השעבוד לאחרים.
לא בכדי הפכה המזוזה לאחד מסימני ההיכר של היהודים במהלך הדורות. היא אינה מצווה חשובה יותר מאחרות או פחות מהן, אבל היא מבקשת להגדיר את זהות הבית. הממד הפנימי שהוא הרוח הנושבת במעשה צביעת המשקופים הוא כפול. האדם חייב לעשות משהו למען עצמו ואינו יכול להסתמך רק על האחר, ואפילו הוא ריבונו של עולם. נוסף על כך, תחילת גאולתו של העם היא ביטוי הרצון להשתייך לאומה זו. מי שמבין כי יש לו חלק בגאולתו שלו, וכי עליו לתת ביטוי פומבי להשתייכותו לעמו, יכול לצאת לדרך הגאולה.
נערך ע"י צוות אתר התנך מתוך הספר 'פרשה בקטנה' בהוצאת מגיד
לרכישת הספר