הוא כושן הוא לבן

בתקופת יהושע יצא עם ישראל למתקפת תנופה נגד עממי הארץ והורישם, עתה בתקופת השופטים התהפך הגלגל והוא נלחץ אחורה על ידי אויביו. ואולם המלחמה הראשונה שניהל העם לאחר כיבוש הארץ לא הייתה מאבק טבעי עם שכניו, שלטשו עיניים אל אדמתו, אלא עם אויב שבא הרחק מארם נהריים לתקוף את ישראל ולפגוע בו בארצו.

שורשיו של עם ישראל נעוצים בארם נהריים. מעבר הנהר – מחרן – יצא אברהם אל ארץ כנען, ואל ארצו ומולדתו זו שלח להביא אישה לבנו. גם יעקב הרחיק אל חרן, ובמהלך גלותו שם נשא את בנות לבן ועמן בנה את ביתו. אבל גם המאבק עם ארם התחיל עוד בימי הראשית, והקשר עם לבן היה מורכב ומסובך. יעקב נאלץ לברוח מפניו אל הארץ ולבן רדף אחריו עד הגלעד. הוא אולי לא ביקש להרוג את יעקב אבל "ביקש לעקור את הכל" – להשאירו תחת חסותו בארם ולחסל את ייחודו וייעודו.

את התמודדות ישראל עם האומות יש לראות לא כאירוע אקראי אלא כחלק ממאבק היסטורי. מאבק איתנים זה לבש צורה ופשט צורה במשך הדורות אבל ביסודו נשאר אותו מאבק עצמו. העם כולו עבר עתה מסלול דומה לזה של יעקב. בשנות הגלות הארוכות במצרים נבנה העם, והנה מיד בהגיעו לארצו בא כושן רשעתיים מארם להרוס ולבטל את אשר הושג.

חכמים במדרשם קשרו את שרשרת המאבקים עם ארם בכל הדורות, וראו בכולם מאבק אחד: "הוא בעור, הוא כושן רשעתיים, הוא לבן הארמי" (סנהרין ק"ה א).

ארם היו ראשונים לבוא מבחוץ ולערער על שלטונם של ישראל בארץ, ועשו לישראל בארץ את אשר עשה להם עמלק במדבר. שני העמים, עמלק וארם, לא אוימו על ידי ישראל מכל בחינה שהיא ובכל זאת באו להלחם בהם מרחוק, משום כך ייחס הכתוב למלחמתם מימד רוחני, "ולא ירא אלהים" (דברים כ"ה, יח).

נערך ע"י צוות אתר התנ"ך מתוך הספר 'עוז וענווה – עיונים ביהושע ושופטים', בהוצאת מדרשת הגולן