רק בקרבן הפסח יש הזדמנות שניה להקריב, מפני שזהו קרבן שהוא גם של יחיד וגם של ציבור, ואי אפשר לוותר על אף אחד מן האנשים הפרטיים המרכיבים את כלל ישראל.
קרבן פסח מקריבים בי"ד בניסן. התורה קובעת (ו-יד) שאדם שלא יכול היה להקריב פסח ראשון, יוכל להקריבו חודש אחר כך בי"ד באייר, לפי הכללים של קרבן פסח.
פסוקים אלו מפתיעים. לא מצאנו במצוות אחרות אפשרות לעשותן במועד אחר. האם אדם שלא הצליח לשבת בסוכה יוכל לעשות זאת חודש אחר כך? האם אדם שלא הצליח לתקוע בשופר או לצום ביום כיפור, יוכל לעשות זאת בזמן אחר? בודאי שלא. קיום המצווה – בזמנה בלבד.
האם קרבן פסח הוא קרבן יחיד או קרבן ציבור?
מצד אחד, יש בו סימנים של קרבן יחיד - כל אחד מקריב אותו בפני עצמו, בניגוד לקרבן ציבור שבו ישנה הקרבה אחת עבור כל הציבור.
מאידך, קרבן יחיד מביא כל אחד בזמן אישי, ואילו כאן - ישנו זמן אחד שבו כולם ביחד צריכים להקריב את הקרבן.
ואכן, הרמב"ם (הקדמה לפירוש המשניות לקדשים) קורא לקרבן פסח: "קרבן יחיד כעין קרבן ציבור".
פרט לכך, זו הפעם הראשונה בתורה שבה ישנה פתיחה ציבורית ובה נקרא עם ישראל בשם "כלל": "ושחטו אותו כל קהל עדת ישראל בין הערביים" (שמות י"ב, ו).
זהו קרבן שאף אחד איננו מוכן להפסידו. כלל ישראל איננו שוכח את הבניין הפרטי של כל אחד, את הבית המיוחד לכל אחד, אך מצד שני זוכר שגדולת כל יחיד נובעת מכך שהוא חלק מן הכלל. הכלל איננו מתעלם מן היחידים, אך כל יחיד יודע שאת כוחו הוא שואב מן הכלל.