סיפור המלכות הרביעית, מלכות יוון, מסופר בדרך של משל ומליצה. מלכי יוון אינם נזכרים בו בשמותם אלא בכינוי בלבד. אם מדובר בנבואה שיש לה משמעות ולקח ללמדנו – מדוע השמות אינם מוזכרים בה במפורש?
מה פשר העמימות המופיעה בפרקנו? מדוע שמות המלכים אינם מוזכרים במפורש? על מנת לענות על שאלות אלו ננסה להתבונן על הספר במבט על - מבחינת תקופתו, דניאל נמצא בתווך בין הנביאים ובין אנשי כנסת הגדולה. מבחינה מהותית, הוא דומה יותר לקבוצה השנייה. דניאל הוא חכם ואיננו נביא. אמנם דניאל מקבל חזיונות, אך בכולם מתגלה אליו מלאך. ה' לא מדבר איתו ישירות. יתירה מזאת, בספר חוזרות שוב ושוב המילים: חכמה, בינה ומדע. דניאל ורעיו מתוארים כ"מַשְׂכִּילִים בְּכָל חָכְמָה וְיֹדְעֵי דַעַת וּמְבִינֵי מַדָּע" (א', ד). דניאל מעיד על עצמו "אֲנִי, דָּנִיֵּאל, בִּינֹתִי בַּסְּפָרִים" (ט', ב) וגבריאל המלאך דורש ממנו: "וּבִין בַּדָּבָר וְהָבֵן בַּמַּרְאֶה" (ט', כג). המראה אותו רואה דניאל איננו מראה נבואי אלא מראה חידתי שהוא נדרש לפענח.
בפרק ב' מסופר לנו על פתרון חלום נבוכדנצאר בידי דניאל. דניאל מצליח לגלות מהו החלום, שנשכח מזכרונו של נבוכדנצאר וגם לומר את פתרונו. החכמה של דניאל בספרו, אם כן, כוללת גם את יצירת החידה וגם את פענוחה.
חכמתו של דניאל חשובה במיוחד על רקע התקופה. התקופה ההלינסטית הביאה איתה מציאות שלא הייתה קודם: יוון עולה על במת ההיסטוריה, ההנהגה הדתית איננה מבית דוד ולראשונה קידוש ה' קיים כאתגר דתי של העם כולו. העם נדרש להתמודד עם אתגרים חדשים לגמרי מבלי שיש נביאים לעזר. דניאל משתמש במשל מכיוון שהוא מאפשר התמודדות עם ההיסטוריה מעבר לתקופה המקראית. פענוח ההיסטוריה לא נעשה באופן ישיר אלא באמצעות תבנית. חזון ארבע המלכויות כתוב כמשל מכיוון שהוא איננו מתייחס לאירוע מסוים אלא מציג תבנית היסטורית של ארבע מלכויות שיכולה לתאר תקופות שונות בהיסטוריה. תבנית זו מאפשרת להצביע על מלכות יוון כמלכות אחרונה ובו בעת לומר שהקץ יכול להדחות.
ספר דניאל איננו ספר נבואה אלא ספר חכמה, וככזה דבריו אינם מתייחסים לתקופה מסויימת אלא מתארים את המציאות ההיסטורית החוזרת על עצמה בתבנית קבועה. באופן זה משמש דניאל נקודת זינוק להתמודדות עתידית עם התהפוכות ההיסטוריות.
סוכם ונערך ע"י צוות אתר התנ"ך מתוך שיעור שהועבר בימי העיון בתנ"ך