החיים טובים

התבוננות בספר ויקרא מצביעה על דיאלוג מעניין שהספר מנהל עם הסמרטפון שלי. מכשיר הטלפון החכם שלי הוא מסוג LG. שתי האותיות הללו המהוות את שם החברה ומייצגות את המשפט – Life is Good: "החיים טובים". 
והנה, לא רק חולים מיוסרים, נכים, בעלי מצוקה ושבורי לב יפקפקו במסר האופטימי, גם ספר ויקרא לא ממהר להנפיק את האישור הנ"ל ללא תנאים מקדימים, כי מצד אחד, החיים מלאי עוולות וקלקולים. יש בהם ריחוק מה', חטאים ומעשים פסולים. מצד שני – יש מסלול שמאפשר שיפור: 'בואו, תציצו איך זה נראה כשזה טוב ומתוקן', אומרת התורה, אחר כך תמשיכו בחייכם. באמצעות הקרבה אל הקודש וההקרבה לו, המכונה "ראיית פני ה'", אמורה מערכת המצוות והקרבנות לייצר מסלול תיקון בתוך עולם הקלקולים המוכר לאדם. מכוח הראייה והזיכרון ימשיך האדם את חייו. ייפול, יכאב, כאשר במקום כלשהו בתוכו יישמר זכר המקום הנקי, המאושר והבטוח, שהוא זכה לראות. החיים יכולים להיות טובים, מאשר ספר ויקרא, אם לא תתרחק מדי מהמקום הזה.

הולכת השעיר לעזאזל אל "ארץ גזֵרה" וריסוק עצמותיו שם, הרחק מלבה של ירושלים ומלבו של האדם, היא עוד פרשנות, חריגה במקצת, למושג החיים הטובים. החיים הטובים הם מה שנשאר לנו, אחרי שהשלכנו מתוכם את החטא ואת הרוע. תמונת התרסקותו של השעיר אל הוואדי, לוקחת אותנו הרחק ממקום התרבות המוכרת לנו, לתוככי המדבר הצחיח, ומרסקת לנו – יחד עם עצמותיו של השעיר האומלל – גם את הנימוס והאיפוק. לכו לכם צרות, חולאים ומרעין בישין, צועק היהודי בתוך מחזור יום הכיפורים שלו. היעלמו לכם במדרונות הוואדי, הרחק מעין אנוש, כדי שלא נראה אתכם, ולא נחשוב עליכם עוד. השאירו אותנו פה, עם השקט, השלוה והחיים הטובים.

"וְנָשָׂא הַשָּׂעִיר עָלָיו אֶת-כָּל-עֲו‍ֹנֹתָם אֶל-אֶרֶץ גְּזֵרָה" (כב), אומר הפסוק. בשפת המקרא, סיבה ותוצאה מעורבבים זה בזה. העוון הוא העונש. העונש הוא העוון. את שניהם נוטל השעיר עמו, ומותיר את האדם המתפלל במקומו, נושם לרווחה, אחרי שהשליך בלבו את הרוע למקום אחר ורחוק, פנוי להיאחז, שוב, בחיים הטובים.

באדיבות אתר 929