הטעות של שבטי ישראל

התגייסותו של כל העם למלחמה על הגבעה, עונשה הטוטאלי ושריפתה מזכירים לנו את דינה של עיר הנידחת. הכתוב משווה אותן גם מבחינה לשונית: "יצאו אנשים בני בליעל..." (דברים י"ג, יד) וכאן "והנה אנשי העיר אנשי בני בליעל..." (י"ט, כב). ההשוואה באה גם באופן ניגודי: פרשת עיר הנידחת מסיימת ב"לעשות הישר בעיני ה' אלהיך" (דברים י"ג, יט), ופרשת פלגש בגבעה נחתמת במילים "איש הישר בעיניו יעשה" (כ"א, כה).

מעולם לא מצאנו את העם כל כך מגובש, מאוחד ומלוכד לפעולה תכליתית, בלא חילוקי דעות ופירוד מעשים. הכתוב מדגיש את אופייה הציבורי והכלל-ישראלי של מלחמתם, ובאידיאליזציה זו של תיאור פעולתם להביאה עד אבסורד. לאמיתו של דבר נכשלה פעולת העם כשלון חרוץ ונורא מכל הבחינות: מבחינת מהותה ומטרותיה, באופן הכרזתה, בניהולה הצבאי ובתוצאותיה.

הכרזת עיר לנידחת אינה יכולה להיות יוזמה של אדם פרטי והיא לא תתקבל בקולות ההמון; עליה לצאת מפיו של בית הדין הגדול של כל ישראל היושב בלשכת הגזית (רמב"ם הלכות עבודה זרה פרק ד,ו). דין עיר הנידחת אינו מעשה לינץ' שבא בסערת רגשות אלא מעשה שקול הנקבע על ידי בית דין. רק כאשר הציבור בנוי ומסודר כהלכה וסדרי המשפט עומדים על תילם, ניתן להוציא את הרשעים מן הכלל ולהוקיעם.

אבל כאשר התארגנותו של הציבור היא בשלביה הראשונים והבוסריים, אין היוצא ממנו יוצא מן הכלל ולא תיתכן עיר הנידחת. המקרה שלנו מלמד איך שגו והשתמשו במכשיר הזה שלא כהלכה. החקירה לא התבצעה בידי בית הדין הגדול אלא ב"בית דין עממי" והיא החלה לאחר שכבר התגייס כל העם (ב). העם לא איפשר הליך תקין ומסודר ומיהר להתערב. הפנייה לבנימין לשוב בתשובה באה לאחר שהוסקו המסקנות, היא לא נעשתה בכנות ובידיים נקיות. במציאות זו בהתגייסות של העם הייתה נימה של נקמנות שבטית. 

נערך ע"י צוות אתר התנ"ך מתוך הספר 'עוז וענווה – עיונים ביהושע ושופטים', בהוצאת מדרשת הגולן