הטעיית החושים

שני חושים מופיעים אצלנו בפרק בצורה מאוד בולטת: הראיה והשמיעה. לאורך הפרק חושים אלו מבטאים את היחס המשולש בין דוד, שמואל ושאול.

השורש ר.א.ה מופיע 7 פעמים לאורך הסיפור.
הפרק פותח בקריאה לשמואל למשוח מלך מבני ישי, "כִּי-רָאִיתִי בְּבָנָיו לִי מֶלֶךְ" (א). בעקבות הקריאה של ה' שראה בבני ישי מלך שמואל מנסה גם הוא לראותו, אך בנסיון הראשון לחקות את הראיה של ה', הוא מבין "כִּי הָאָדָם יִרְאֶה לַעֵינַיִם וַה' יִרְאֶה לַלֵּבָב"(ז). למרות ששמואל נקרא "הרואה", הוא לא מצליח לראות את הראיה העמוקה ללבב.

לעומת הראיה של שמואל, אצל שאול מתבלטת דווקא השמיעה. שמואל מפחד ללכת למשוח את דוד למלך, כי "אֵיךְ אֵלֵךְ וְשָׁמַע שָׁאוּל וַהֲרָגָנִי" (ב). כאשר רוח ה' עוזבת את שאול, הדרך שלו למלא את החסר היא באמצעות השמיעה, באמצעות הנגינה. גם לכל אורך מלכותו של שאול אנחנו מתוודעים ליכולת שלו לשמוע ולהקשיב לרצון העם, לטוב (בסיפור יבש גלעד) אך גם למוטב (בזבח בגלגל ובמלחמת עמלק).

ראיתו של שמואל ושמיעתו של שאול מטעות אותם, אבל דווקא הכוח המיוחד של דוד הוא זה שמתגלה בפרק הזה. דוד אינו תלוי בעצמו בחושים הללו ואינו טועה בהם, המיוחדות של דוד מתבטאת ביכולת שלו דוקא להיראות ולהישמע. ה' רואה את דוד כראוי למלוך, ושאול שומע את נגינתו של דוד.
את היכולת הזו של דוד להיראות ולהישמע הוא רוכש מרעית הצאן. כרועה צאן הוא מוביל את צאנו הן על ידי השמיעה - ניגוניו, והן על ידי הראיה - הצאן פוסעות בעקבותיו. יכולת זו היא זו שיכולה להוביל אותו למנהיגות אמיתית, שבזכותה הוא זה שנבחר למלוך על ישראל.

הכותבים במדור זה הינם חברי ארגון נח"ת - נוער חובב תנ"ך, המהווה בית ללימוד התנ"ך בידי הנוער