עונשה של עיר הנידחת הוא מן החמורים ביותר. יש להרוג את כל יושבי העיר ואת כל הבהמה וכל אשר בה. נחלקו התנאים האם הורגים גם את הילדים. מדוע להרוג אותם וכי מה הם חטאו?
פרשיית עיר הנידחת הינה מן הפרשיות החמורות ביותר בתורה. מדובר במצב בו הסיתו אנשים את יושבי העיר לעבוד עבודה זרה וחרצו את גורל אנשיה למוות. קודם ביצוע גזר הדין מתנה התורה את העניין בחקירה ודרישה היטב על ידי הדיינים שנאמרת דווקא בדין זה.
גזר הדין הינו כולל ומקיף באופן יחידאי כלפי עיר של יהודים (פס' טז):
"הַכֵּה תַכֶּה אֶת יֹשְׁבֵי הָעִיר הַהִוא לְפִי חָרֶב הַחֲרֵם אֹתָהּ וְאֶת כָּל אֲשֶׁר בָּהּ וְאֶת בְּהֶמְתָּהּ לְפִי חָרֶב".
התנאים בתוספתא (סנהדרין יד, א) נחלקו האם המילים "כל אשר בה" כוללות גם את הילדים הקטנים או שמא נכסים אחרים? דעת ר' אליעזר היא כי יש להרוג גם את הקטנים ואילו דעת ר' עקיבא שאין להורגם. לדבריו, הפסוק בהמשך "ונתן לך רחמים וריחמך" (יח) בא להוציא מהריגת הקטנים.
מה באמת הצדק בדברי ר' אליעזר שסבור שיש להרוג גם את הקטנים הלוא אינם בני עונשין?
נראה לומר כי אין מדובר כאן בעונש בית דין על חטא. אלא ישנה כאן הוצאה מן הכוח אל הפועל את מצבה של אותה העיר. עיר שלמה בישראל שעבדו בה עבודה זרה מבטאת נתק מוחלט מהקב"ה ומאיסה במקור החיים. או אז אין לה כל קיום על פני האדמה הן לגדולים שבה והן לקטנים שבה. כך גם לא לנכסים ולא לבהמה. כולם נעלמים מעל פני האדמה ללא הותרת כל זכר.
הספורנו אומר כי ציווי דומה מצאנו אצל עמלק המבטאים את אותה התנגדות חמורה לגילוי שם ה' בעולם על ידי ישראל.