הידרדרות אל החורבן

לאורך התנ"ך כולו אנו נחשפים שוב ושוב למלחמה של התורה ושל נביאי ישראל בקרבנות אדם. מכאן, שבהשפעת הסביבה, הייתה תופעה כזאת בעם ישראל, תופעה מושרשת, שהיה צורך לנהל נגדה מלחמת חרמה. קרבן אדם הוא התגלמות המושג: "תֹעֲבוֹת הַגּוֹיִם", ובפרק שלנו מלך יהודה בכבודו ובעצמו, אחז בן יותם, נותן דוגמה אישית בביצוע התועבה: "וְגַם אֶת בְּנוֹ הֶעֱבִיר בָּאֵשׁ, כְּתֹעֲבוֹת הַגּוֹיִם, אֲשֶׁר הוֹרִישׁ ה' אֹתָם מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (ג). 

התועבה הזו היא תועבה דתית, אך היא בראש ובראשונה תועבה מוסרית. שום דבר טוב לא יקרה תחת מנהיגותו של מלך נתעב המבצע תועבה כזו.

הפרק הזה, בהמשך לפרקים הקודמים, מתאר את ההידרדרות של ממלכות ישראל ויהודה אל החורבן. בפרק הקודם קראנו על מסע הניצחון של תִּגְלַת פִּלְאֶסֶר מֶלֶךְ אַשּׁוּר, שכבש שטחים נרחבים ממלכת ישראל והגלה את אוכלוסייתם. מה עושה פֶּקַח בֶּן רְמַלְיָהוּ, מלך ישראל? ניתן היה לצפות שיתמסר להגנת הממלכה מפני אשור, לכריתת בריתות עם שכנים מול המעצמה המאיימת. ומי יכול להוות שותף פוטנציאלי לברית הגנה כזאת אם לא יהודה, הממלכה האחות? אך לא, בחירתו של פקח אחרת. הוא כורת ברית עם האויב הארמי נגד יהודה. וכך ארם, הלא היא סוריה, כובשת את אילת שבדרום (!) ומנשלת את תושביה היהודים. ישראל וארם הטילו מצור על ירושלים.

התוצאה היא הזמנת אשור בידי מלך יהודה. מלך אשור, שתחביבו הוא הגליית אוכלוסיות, מוזמן בידי אחז להגן עליו מפני ברית ארם-ישראל. וכך מערב אחז את אשור, המעצמה העולה, בסכסוך האחים הזה. ואיזה אינטרס יש למלך אשור להיענות להזמנה? שוחד. הדברים נאמרים בגלוי: "וַיִּקַּח אָחָז אֶת הַכֶּסֶף וְאֶת הַזָּהָב הַנִּמְצָא בֵּית ה' וּבְאֹצְרוֹת בֵּית הַמֶּלֶךְ, וַיִּשְׁלַח לְמֶלֶךְ אַשּׁוּר שֹׁחַד" (ח). זו כבר הפעם החמישית שמלך יהודה מוציא את כל אוצרות המקדש כדי לשחד אויב. בכל פעם מתרוקנת הקופה, וכשהיא מתמלאת מחדש, היא מופנה שוב ושוב לאותו יעד – שוחד מנהיגי האויב, עד הפעם הבאה.

כל פסוק בפרק הזה, כמו בפרקים הסמוכים לו, משדר חורבן.

נערך ע"י צוות אתר התנ"ך

באדיבות אתר 929