כיצד נכון וראוי לו לאדם להתייחס לעבדו? הרמב"ם בדבריו מלמד אותנו את ההשקפה הנכונה ומביא את איוב כדוגמא להתנהלות נכונה בהקשר זה.
רמב"ם הלכות עבדים פרק ט הלכה ח
מותר לעבוד בעבד כנעני בפרך, ואף על פי שהדין כך מדת חסידות ודרכי חכמה שיהיה אדם רחמן ורודף צדק ולא יכביד עולו על עבדו ולא יצר לו ויאכילהו וישקהו מכל מאכל ומכל משתה. חכמים הראשונים היו נותנין לעבד מכל תבשיל ותבשיל שהיו אוכלין, ומקדימין מזון הבהמות והעבדים לסעודת עצמן. הרי הוא אומר: "כעיני עבדים אל יד אדוניהם כעיני שפחה אל יד גבירתה" (תהילים קכ"ג, ב). וכן לא יבזהו ביד ולא בדברים, לעבדות מסרן הכתוב לא לבושה. ולא ירבה עליו צעקה וכעס אלא ידבר עמו בנחת וישמע טענותיו. וכן מפורש בדרכי איוב הטובים שהשתבח בהן: "אם אמאס משפט עבדי ואמתי בריבם עמדי... הלא בבטן עושני עשהו ויכוננו ברחם אחד" (איוב ל"א, יג-טו).
ואין האכזריות והעזות מצויה אלא בעכו"ם, עובדי עבודה זרה, אבל זרעו של אברהם אבינו והם ישראל שהשפיע להם הקדוש ברוך הוא טובת התורה וצוה אותם בחקים ומשפטים צדיקים רחמנים הם על הכל, וכן במדותיו של הקדוש ברוך הוא שצונו להדמות בהם הוא אומר "ורחמיו על כל מעשיו" (תהילים קמ"ה, ט). וכל המרחם מרחמין עליו שנאמר: "ונתן לך רחמים ורחמך והרבך" (דברים י"ג, יח).
רמב"ם - ר' משה בן מימון, נולד בספרד בשנת 1135. עבר למצרים, בה שימש כרב, מנהיג ורופא. גדול הפוסקים והפילוסופים היהודים. חיבר את ספר "משנה תורה" בו אסף, הכריע וסידר את כל ההלכות, וכן את "מורה הנבוכים" - ספר פילוסופיה. נפטר בשנת 1204.