ריבוי הדגלים בישראל איננו רק לגיטימי כי אם חיוני ועלינו להתרגל ולבחון את הדגלים השונים בעין טובה. יחד עם זאת יש לשמור על גורם המלכד את כולם סביב רוח אחת וחזון משותף. כל עוד שבטים רבים סביב לירושלים וכולם פונים אליה - אנו מתברכים מהגיוון ומהעושר.
פרקנו מעצב את מחנה ישראל במדבר בדרך מיוחדת: לכל שבט מפקד משלו, דגל משלו, סדר מסע משלו, איש על מחנהו ואיש על דגלו.
אימתי הופכת הדגלנות לאסון? בדרך כלל הדבר מתרחש באחד משני מקרים.
המקרה האחד הוא חוסר הנכונות של דגל אחד להכיר בלגיטימיות של הדגל האחר. ממשנתו של הרב קוק זצ"ל למדנו כי האמת היא שלא זו בלבד שיש ריבוי דגלים לגיטימיים, אלא שהם אף חיוניים. הדגלים השונים מגינים איש על רעהו מפני סכנת ההקצנה וההיסחפות, ומפני אטימות לאמתות נוספות הנמצאות במקום אחר. עצם העובדה שיש מי שחולק ומי שמתנגד מהווה תופעה חיונית בעולמנו. בשעה שקורסת עמדה זו, והדגלים השונים אינם מכירים בכך שהדגל השני לגיטימי, אנו מוצאים את מארתה של המחלוקת המביאה הרס וחורבן בעולמנו.
זו קריאה מיוחדת לכל אחד מאתנו להתרגל ולבחון את הדגלים השונים בעין טובה, ולחפש את המיוחד בהם, שאף הוא חיוני לתיקונו של עולם. כל כך חיוני שנלך בדרך זו, וכך נתבונן לא רק על הגוונים השונים של עולם הציונות הדתית, אלא (כפי שלמדנו הראי"ה זצ"ל) על כל עם ישראל.
קיימת גם סכנה מהכיוון ההפוך. דווקא ההכרה באיש על מחנהו עלולה לפורר את המחנה הפנימי בשל העובדה שאין נקודה שכולם מתרכזים סביבה. מחנה ישראל במדבר לא נבנה כפרודות פרודות, אלא העמיד במרכזו את המשכן. ללמדנו שכל מחנה אמנם היה על דגלו ועל שבטו, אולם כולם ביחד הפנו את פניהם לחזון משותף ולמימוש אורות הקודש בתוכם. מחנה שכינה נקבע לאחר נדודים רבים במקום אשר בחר ה', וירושלים היא המממשת הגדולה של גרעין הקיום. כל עוד שבטים רבים סביב לירושלים וכולם פונים אליה - אנו מתברכים מהגיוון ומהעושר.
נערך ע"י צוות אתר התנ"ך
לקריאת המאמר המלא באדיבות ישיבת אורות שאול