איך ידעו שבי ציון אשר אך לא מזמן הגיעו מבבל היכן לבנות את המזבח ומהו גודלו הנכון? לגמרא יש כמה פתרונות.
שבי ציון רוצים לבנות מזבח. מהיכן ישאבו את המידע שלו הם זקוקים – איפה לבנות? מהו הגודל של המזבח? והרי ספק אם מי שזכה וראה את המזבח בבית ראשון זוכר, ואם זוכר ספק אם מה שזוכר נכון.
לגמרא יש כמה פתרונות:
"אמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן: שלשה נביאים עלו עמהם מן הגולה,
אחד שהעיד להם על המזבח,
ואחד שהעיד להם על מקום המזבח,
ואחד שהעיד להם שמקריבין אף על פי שאין בית"
(תלמוד בבלי זבחים סב עמ' א).
ר' יוחנן מביא פתרון פשוט – עלו מהגולה 3 נביאים (כנראה אלו שאנו מכירים מהתנ"ך – חגי, זכריה ומלאכי) ולכל אחד מהם הייתה נבואה אחרת: אחד העיד על הגודל, אחד על המקום ואחד על הפעילות (ניתן להקריב ללא בית מקדש).
לר' אליעזר, תלמידו של ר' יוחנן, יש הסבר אחר:
"אמר רבי אלעזר: ראו מזבח בנוי ומיכאל השר הגדול עומד ומקריב עליו".
על פי ר' אליעזר לבונים היה חיזיון. חיזיון שבו ראו את המלאך מיכאל, שנדמה ככהן, מקריב על המזבח. וכך ידעו אין נראה המזבח והיכן צריך לעמוד.
לר' יצחק נפחא יש הסבר שלישי:
"ור' יצחק נפחא אמר: אפרו של יצחק ראו שמונח באותו מקום".
ההסבר שלו לא תלוי בגילוי או בנבואה, אלא במציאות בשטח – מקומו של המזבח זוהה על ידי שרידים מאירוע מכונן קודם – עקדת יצחק. מסורת קדומה מחברת את עקדת יצחק ומזבח המקדש.
הפתרון האחרון מחזיר אותנו חזרה למציאות, ומתאר שאריות שנמצאו מבית המקדש הראשון: "ור' שמואל בר נחמני אמר: מכל הבית כולו הריחו ריח קטרת, משם הריחו ריח אברים".
ר' שמואל בר נחמני מספר על מציאות שבה כל מי שהסתובב באיזור המקדש יכול היה להריח את המזבח – בכל שאר חלקי המקדש היה ריח של קטורת, ואילו במקום המזבח היה ריח של קרבנות.
באדיבות אתר 929