הכהנים והלויים בספר דברים

תפישת הכהונה והלוייה בספר דברים היא ביטוי מובהק של הקו הרעיוני-מוסרי של הספר כולו.
ספר דברים מייצג פרספקטיבה אנושית לאמונה ולערכים הדתיים, ונראה שהרצון הא-לוהי עובר בו דרך הפריזמה האנושית. כך, למשל, מקורה של השבת של ספר דברים אינו נעוץ בהכתבה הא-לוהית שבבריאה, אלא בתכלית האנושית של המנוחה הסוציאלית.
המודל הסגולי מניח שקדושתם הייחודית של אחדים מבני ישראל היא תוצאה של  הכתבה א-לוהית בטבע האדם או בהיסטוריה, שעלינו לנהוג על פיה אבל אין לנו שום השפעה עליה וכמובן שאיננו יכולים לשנותה. קדושת הכהן היא נתונה מרגע לידתו, ומעובדה זו נגזרות הלכות שונות.
הפרספקטיבה האנושית מעבירה את מושג הקדושה דרך הפריזמה האנושית המובהקת ביותר: הרצון החופשי. יש כהונה ויש קדושה, אך אלה אינם נתונים המוכתבים מלמעלה אלא מעמדות שרכישתם תלויה ברצון החופשי האנושי. ודאי שה' מסכים על כך, אך הסכמתו באה בדיעבד, לאחר שהמעשה האנושי קבע את המציאות. התנדבות הלויים במעשה העגל ואוות נפשו של כל לוי - הן אלה שמקנות את מעמד הלוייה והכהונה.
בפרקים כ"א-כ"ב של ספר ויקרא למדנו שהכהן הוא קדוש כחפצי הקדושה או כמקדש עצמו, ולכן אסור לו להיטמא, לחלל עצמו ולעבוד בעל מום. איסורים אלה מובנים היטב אם הקדושה היא סגולית, ומבחינה באופן חד בין שושלת אחת או שבט אחד לבין אחרים.
אבל אם הכהונה היא פונקציה של רצון, ולא תוצאה של מהות שונה, ייתכן שאיסורי הטומאה והחילול אינם חזקים באותה מידה, ולכן ספר דברים אינו מזכיר הלכות רבות מהלכות הכהונה.

נערך ע"י צוות אתר התנ"ך

לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר VBM של ישיבת הר עציון