בתהליך הקדשתם של הכהנים הם נמשחים בשמן ואף מזים עליהם דם. מה פשר הפעולות הללו? בדרך כלל בהכשרה לתפקיד נמשחים בשמן אך מדוע נוספה כאן הזאת הדם?
בפרק שלפנינו מתארת התורה את טקס הקדשת הכוהנים לעבודתם. בעת שמקדישים את הכהנים לעבודה מושחים אותם בשמן המשחה כפי שמשחו את המלכים לתפקידם בקרן השמן (שמואל א ט"ז, א).
אולם, מעניין כי בהקדשת הכהנים לאחר הלבשתם את הבגדים ומשיחה בשמן, גם נותנים ומזים עליהם דם. הדם ניתן על אוזניהם, בהונות ידיהם ורגליהם הימניות וכן על כל בגדיהם. מה פשר הזאת הדם עליהם במקומות אלו?
דומה כי הכהנים מלבד היותם האישים הפועלים במשכן הינם חלק ממראה הבית. כדרך שנצטווה משה למשוח את כל המשכן ולקדש אותו באותה נשימה הוא גם מצטווה למשוח את הכהנים ולקדשם (שמות מ', ט-טו). בגדי הכהן הגדול הינם לכבוד ולתפארת כי הם חלק מהתפאורה של המשכן שאמורה להשפיע על ההתרגשות של מי שיפקוד את הבית.
נמצא שבעוד שהשמן הינו הכשרה לתפקיד, הרי הדם משווה להם מעמד של מזבח. ההזאה על כל קצוותיהם יש בה מעין הזאה על קרנות המזבח וההזאה על בגדיהם יש בה מעין הזאה על דפנותיו. הכהנים באכילתם מכפרים על עם ישראל וממילא הינם כמעין חלק מכלי המשכן.
בדומה לכך, מזים על המצורע מדם האשם ומלוג השמן באותם המקומות (ויקרא י"ד, יד-יט). גם שם המצורע שנדחה ממחנה ישראל ונחשב כמת צריך לחזור למקדש ולהיטהר. בתהליך טהרתו משמש הוא המזבח של עצמו ועל ידי נתינת הדם והשמן זוכה הוא לטהרה ולחזרה לעם ישראל.