שני שליחים אלוקיים מופיעים במהלך ספר ישעיה. האחד, שליח לפורענות והשני לישועה. ללמדנו שכל המאורעות המתרחשים בעולם הם בידיו של הקב"ה ואליו צריכות להיות פנינו נשואות.
ישעיה, נביא הנחמה, כפי שהוא מכונה בפי חז"ל (בבא בתרא טז ע"א) איננו מסתפק רק בנבואת פורענות על כך שישראל יגלו מן הארץ אלא גם קובע לכך קץ וזמן ומנבא שהמהפך יתרחש על ידי כורש מלך פרס. כורש הוא שיכריז על בניית ירושלים בשנית ועל יסוד היכל ה', בית המקדש, בתוכה (א).
כורש, באורח פלא, מכונה 'משיח ה'' - ביטוי שבדרך כלל שמור למשיח מזרע דוד שעתיד למלוך על ישראל. הנביא מתאר כי הקב"ה יחזיק בימינו ויפיל את כל אויביו לפניו. הוא אף ייתן את אוצרות הגויים בידיו וכל זאת על מנת שידע כורש כי "אני ה' הקורא בשמך, אלוקי ישראל" (ג).
גם סנחריב מלך אשור היה שליחו של הקב"ה, אולם שימש כשליח לפורענות. הוא נחשב כמקל ההלקאה של הקב"ה המשמש כדי להעניש את החוטאים והפושעים מישראל ומשאר האומות כלשון הנביא: "הוי אשור שבט אפי ומטה הוא בידם זעמי" (י', ה).
דומה שנבואות אלו אינן ממוענות רק לכורש ולסנחריב. ההתערבות האלוקית בהתרחשויות ההיסטוריות באופן כל כך חזק ובולט מלמדת גם אותנו כי הקב"ה הוא שמנהל את העולם ואין העולם נתון ליד המקרה כלל. באותה מידה שכבר למדנו שהצרות הבאות עלינו אינן תלויות בבשר ודם אלא ברצון ה' ומגיעות על ידי באי כוחו, כך מלמדנו הנביא כי גם הישועה אינה תלויה בחסדיו של אדם זה או אחר אלא בחסדי ה' וברצונו להושיענו.
מלבד הפעולה הישירה הנדרשת מול אויבינו או אוהבינו עלינו לפנות בתפילה לבורא העולם שיושיענו, ולהודות ולהלל אותו על פדות נפשנו.