מדוע מיהר אברהם להשקיף בבוקר על סדום לאחר ההפיכה? האם השקפה זו נבעה מסקרנות או שהיתה לו מטרה אחרת? מה בין השקפתו של אברהם להסתכלותה של אשת לוט לאחור?
בפרק הקודם ניסה אברהם להציל את סדום מן ההפכה, אך לא היה ברור מסיום השיחה אם מאמציו נשאו פרי. באותו הלילה לקראת בוקר נהפכה העיר ועל הכל הומטרו גפרית ואש. הכתוב (פס' כו-כז) מתאר כי באותו בוקר השכים אברהם קום לאותו מקום אשר עמד עם ה' אמש על מנת להשקיף על סדום ועמורה, והנה: "עלה קיטור הארץ כקיטור הכבשן". מדוע מיהר אברהם לתצפת על העיר כל כך מוקדם? האם רק יצר הסקרנות הוא זה שמשך אותו לכך?
הרשב"ם והחזקוני מבארים כי רצה לראות אם היו עשרה צדיקים בעיר שימנעו את ההפיכה, הלוא זה היה הסיכום עם ה' בסופו של דבר. לצערו, הוא גילה שהתשובה שלילית.
אולם, נדמה כי אפשר גם להציע שהתשובה טמונה בהשוואה שבין השקפתו של אברהם להבטה של אשת לוט לאחור (כו). התורה סומכת את ההבטות זו לזו וכנראה שלא בכדי. ההסתכלות של אשת לוט נבעה מסקרנות לראות ברעת המקום ולכן יש מפרשים שנענשה. בדרך זו דומה היא לבעלה, לוט, אשר נשא עיניו (י"ג, י) לשבת בעיר סדום זה מכבר. ודרשו חז"ל (נזיר כג ע"א) שכל נשיאת עין היא לרעה.
אולם, הסתכלותו של אברהם היא ראיה של עין טובה. זו לא סתם עין בוחנת אלא עין יוצרת. היא מחוללת שינוי פנימי במושא ההבטה ומתקנת אותו מן השורש. בכך הוא ממשיך בדרכו מתחילת הפרשה (י"ח, א) בראייתו את שלושת האנשים כדי להכניסם כאורחים הביתה. נראה כי אברהם רצה לתקן את ההשחתה שנוצרה באיזור ים המלח בעקבות החטא, ובעיניו הפך אותו למקור של ברכה כפי שהוא עד עצם היום הזה.