הכל תחת שליטה

"אֵל קַנּוֹא וְנֹקֵם ה' נֹקֵם ה' וּבַעַל חֵמָה" (ב). כך, בתיאור של פניו הקשות של האל, פותח נחום את נבואתו.

המדרש נזקק לפסוק זה במסגרת דיון מדרשי על העימות שנערך בין אברהם לא-לוהים בסדום.

"הַאַף תִּסְפֶּה צַדִּיק עִם רָשָׁע?!" (בראשית י"ח, כג)  מטיח אברהם בא-לוהים ערב הפיכת סדום. פירושה הפשוט של המילה "האף" הוא - האמנם. אך במדרש בראשית רבה (פרשה מט) מתפרשת המילה באופן אחר:

"אמר ר' יהושע בר נחמיה אף שאתה מביא לעולמך, אתה מכלה בו את הצדיקים ואת הרשעים, ולא דייך שאתה תולה הרשעים בשביל הצדיקים, אלא שאתה מכלה את הצדיקים עם הרשעים".

על פי הפירוש המדרשי עולה בפסוקים אפיון של הכעס הא-לוהי ואולי הכעס בכלל. כך קורא הדרשן: האף, כלומר הכעס שהאל מביא, "תספה צדיק עם רשע" - טיבו של הכעס שהוא הורס כל שבדרכו, צדיק ורשע. על פי קריאה זו עצם השימוש בכעס הוא כבר חריגה מן הצדק, שהרי הצדק דורש הבחנה.

על רקע קריאה זו נאמרים בהמשך המדרש הדברים הבאים:

"רבי ורבי יונתן, רבי אומר: בשר ודם חימה כובשתו, אבל הקדוש ברוך הוא כובש את החימה, שנאמר: "נוקם ה' ובעל חימה" (נחום א', ב), 
רבי יונתן אמר: בשר ודם קנאה כובשתו אבל הקדוש ברוך הוא כובש את הקנאה, שנאמר: "אל קנוא ונוקם ה'" (שם)" .

בניגוד לתיאור של כעס א-לוהי חסר הבחנה, מציג רבי כעס א-לוהי נשלט. א-לוהים מתואר בנחום כ"בעל חימה" והדרשן בוחר להסביר - בעל חימה - שולט בחימה. וכמו הכעס כך היא גם הקנאה - רק א-לוהים יכול לשלוט בה.

דרך אפיון מידותיו של האל חושפים הדרשנים את גנותן של המידות האנושיות חימה וקנאה - אלו מידות פראיות, משולחות רסן, רק א-לוהים יכול לשלוט בהן. לאדם כדאי לברוח מהן.

באדיבות אתר 929