הכנות לשגרה

המטרה הושגה - הארץ נכבשה והונחלה לשבטים. 
אמנם, לקראת השגרה של עם היושב בארצו, עולות סוגיות משמעותיות לגבי העתיד, החשובות להבטחת יציבותו של ההישג.

בראש ובראשונה: אחדות העם.
חיל החלוץ - שניים וחצי השבטים מעבר הירדן - שבים לעריהם, וחוששים שבעקבות התרחקותם יתייחסו אליהם האחרים כעריקים או נספחים בלבד, ויתנכרו לאחווה הלאומית שביניהם. לקראת העתיד, יודעים השבטים הללו, עליהם ליצור תזכורת ברורה שתעמוד לדורות ותזכיר כי גם לנו יש חלק ונחלה בא-להי ישראל. 
מתגובת העם למזבח שבנו על מעברות הירדן, מתברר כי חששם מניכור לא היה לשוא: וַיִּשְׁמְעוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּקָּהֲלוּ כָּל־עֲדַת בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל שִׁלֹה לַעֲלוֹת עֲלֵיהֶם לַצָּבָא (יהושע כ"ב, ו). רק נאום נלהב הצליח להציל את העם ממלחמת אחים שהיתה מפרקת את הישגי ההתישבות.

שנית: שמירת המצוות. 
גם יהושע מביט אל העתיד. הוא מבין שכדי לשמר את הנוכחות של העם בארץ בשלוה, עליהם לשמור את הברית עם ה'. לכן, בטרם מותו הוא מעורר את העם למחויבות שמירת המצוות, ומחדש את בריתם עם ה'.

ספר שופטים מבשר את הבשורה המרה: העם החזיק מעמד רק "כֹּל יְמֵי יְהוֹשֻׁעַ וְכֹל יְמֵי הַזְּקֵנִים אֲשֶׁר הֶאֱרִיכוּ יָמִים אַחֲרֵי יְהוֹשֻׁעַ" (שופטים ב', ז).
לאחר מכן - גם אחדות העם וגם מצבם הרוחני החלו להדרדר.

חשבו על השגרה שבניתם לעצמכם. האם אתם מצליחים לשמר את מה שחשוב לכם? אילו כלים יכולים לעזור לכם להמעיט את השחיקה (- תזכורות, תגמול מזרז, סמכות חיצונית)?