הלויים קיבלו נחלה אחרי כולם

"רַק לְשֵׁבֶט הַלֵּוִי לֹא נָתַן נַחֲלָה אִשֵּׁי ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל הוּא נַחֲלָתוֹ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לוֹ" (יהושע י"ג, יד)

"וּלְשֵׁבֶט הַלֵּוִי לֹא נָתַן מֹשֶׁה נַחֲלָה ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל הוּא נַחֲלָתָם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָהֶם" (יהושע י"ג, לג)

ולשבט הלוי (לג) - כבר נזכר זאת (פסוק יד) ושם אמר "אשי ה'... הוא נחלתו", ופה אמר "ה'... הוא (נחלתו) [נחלתם]"

ויובן על פי מה שכתוב (דברים י"ח, א-ב) "לא יהיה לכהנים הלוים... חלק ונחלה עם ישראל אשי ה' ונחלתו יאכלון ונחלה לא יהיה לו בקרב אחיו ה' הוא נחלתו". שבא גם כן המאמר כפול, תחלה אמר "חלק ונחלה" ואמר "אשי ה'... יאכלון", ואחר כך אמר "נחלה" לבד ואמר "ה' הוא נחלתו". אך מדבר בשתי בחינות:

א. שלא יקחו חלק בארץ, והוא שלא יקחו השבט הזה מצר מיוחד על פי גורל בעת חילוק הארץ כמו שלקחו יתר השבטים, ועל זה אמר "חלק ונחלה", ואמר הטעם כי תחת חלקם בארץ יתנו להם ישראל אשי ה' שהם מתנות כהונה ולויה, ועל זה אמר חלק ונחלה עם אחיו, מלת עם מורה השיתוף שלא ישתתפו בחלוקת הארץ.

ב. ואחר כך אמר שהגם שנתנו להם ערים לשבת ומגרשיהם, וזה היה להם נחלה שהנחילום לבניהם, בכל זאת לא יהיה לו נחלה זו בקרב אחיו,

רוצה לומר: שלא יקחו ויפרישו הערים בעת החלוקה, למשל שתכף עת יפול גורל השבט ויחלקו לגברים יפרישו ערי הלוים שמאותו שבט, וזה כיון בלשון "בקרב אחיו", רק אחר גמר חלוקת כל השבטים נתנו להם בני ישראל מנחלתם כמו שנאמר (לקמן כא), ובאר הטעם כי ה' הוא נחלתו, ויהיה זה כתרומת ה' שירימו כל שבט קדש מחלקו. ולכן לא הפריש משה ערי הלוים בחייו מנחלת בני ראובן ובני גד, רק יהושע הפרישם אחר גמר החילוק...

מלבי"ם – ר' מאיר לייבוש בן יחיאל מיכל (1809-1879), נולד בפולין ונפטר ברוסיה. רוב שנותיו נדד במזרח אירופה ושימש כרב בערים אחדות. בפירושו לתורה, "התורה והמצווה", מביא את מדרשי ההלכה ודן בהם בהשוואה לפשט הפסוקים תוך דיוקים בדקדוק המקרא.