"וְחַנָּה הִיא מְדַבֶּרֶת עַל לִבָּהּ רַק שְׂפָתֶיהָ נָּעוֹת וְקוֹלָהּ לֹא יִשָּׁמֵעַ וַיַּחְשְׁבֶהָ עֵלִי לְשִׁכֹּרָה" (שמואל א א', יג)
תלמוד בבלי מסכת ברכות דף לא עמוד א
אמר רב המנונא:
כמה הלכתא גברוותא איכא למשמע מהני קראי דחנה [=כמה הלכות גדולות יש לשמוע מפסוקים אלה של חנה]:
"וחנה היא מדברת על לבה" - מכאן למתפלל צריך שיכוין לבו.
"רק שפתיה נעות" - מכאן למתפלל שיחתוך בשפתיו.
"וקולה לא ישמע" - מכאן, שאסור להגביה קולו בתפלתו.
"ויחשבה עלי לשכרה" - מכאן, ששכור אסור להתפלל.