המהפך ביחסי מצרים וישראל

התורה לא מספרת על מאורע כלשהו שהתרחש, מאז אותם ימים של הערכה וכבוד כלפי יוסף ומשפחתו, שיכול להסביר את המפנה הדרמטי של פרעה והמצרים ביחס לבני ישראל. בעזרת אילו חוקי התנהגות אנושיים נוכל להסביר את מה שנראה כבגידה ביוסף שהציל את מצרים? איזו דינמיקה חברתית גרמה להפיכת בית יעקב מיקירי הציבור לאויבי העם?

ננסה להסתכל על ההתרחשויות מהזווית של המצרים: פרעה שחרר עבד עברי מבית הסוהר ומינה אותו למשנה למלך, שינה את שמו לצפנת פענח וחיתן אותו עם מצריה, וראה אותו כמצרי לכל דבר. סמך עליו ללא גבול ונתן בו אמון מלא שיפעל לטובת המלוכה ולטובת מצרים. והוא אף הזמין את כל בית אביו להצטרף לאומה המצרית.

בהקשר זה, הבקשה להוציא את יעקב ממצרים על מנת לקוברו בארץ כנען, מהווה סטירת לחי מהדהדת מבחינה לאומית. כגודל האמון כן גודל הרגשת הבגידה, כאשר מתברר למצרים שיוסף הוא רק צפנת פענח כלפי חוץ, ואילו בפנים, הוא נשאר יוסף העברי. כך, לפתע יש מקום לחשוד ביוסף ובמשפחתו, האם הם באמת נתינים נאמנים של פרעה ואזרחים נאמנים של מצרים, או שמא נשארו עברים ונאמנים יותר לשורשם העברי?

מה חשבו המצרים כאשר התברר להם שבה בעת שיוסף העברי לקח את כל רכושם ושיעבדם עבור אוכל, הוא כלכל את כל משפחתו לחם? מה חשבו כאשר התברר להם שבה בעת שהעביר את האוכלוסיה מקצה גבול מצרים עד קצהו, משפחתו של יוסף העברי קיבלה אחוזה בטוב ארץ מצרים?

לכן, לא היה קשה למלך החדש לשכנע את המוני מצרים שיוסף לא פעל מתוך נאמנות למצרים, כי אם בצורה בוגדנית על מנת שהוא ומשפחתו ישתלטו על מצרים. וכן כי כדי לשמור על שלטון מצרי, מן הראוי להפוך את בני ישראל לעבדים.

יש להוסיף, שיוסף הוא שהפך את העבדות למוסד המוני במצרים. כך שבסופו של דבר תכניתו הכלכלית של יוסף היא שזרעה את גרעיני העבדות של ישראל במצרים.

לקריאת מאמר נוסף בנושא זה מאת ד"ר ברכי אליצור

נערך ע"י צוות אתר התנך

לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר VBM של ישיבת הר עציון