המוות מטמא

מהי 'קדושת החיים'?
כמובן, חיי אדם, ו'פיקוח נפש' דוחה שבת. מלבד זה – הזרע של האיש, והדם של האישה אינם רק נוזלים חיוניים כי הם יוצרי החיים, כמובן כשהם נפגשים, הזרע והדם בגוף האיש והאישה הם חיים וטהורים.
לעומת זה, כשהם נפלטים מן הגוף הם מתים, ואז הם מטמאים.
החיים טהורים, והמוות מטמא.

בשום מצב החיים אינם מטמאים – כפי שכתבנו לעיל (בפרק י"א), גם בעלי חיים 'טמאים' אינם מטמאים כשהם חיים, אלא רק במותם, וגם בעלי חיים טהורים מטמאים במותם את כל הנוגע בנבלתם (י"א, לט-מ).

בהמשך לפרק ט"ו היה צריך להופיע כאן פרק הטהרה מטומאת מת ('פרה אדומה', במדבר י"ט), לפני "אחרי מות שני בני אהרן" (ט"ז), עם הדמיון הברור בין 'פרה אדומה' ובין 'שעיר לעזאזל'. ובאמת, מדוע עבר פרק זה ממרכזו של ספר ויקרא למרכזו של ספר במדבר? תשובה על כך ניתן בע"ה, כאשר נגיע לשם. 

אך בינתיים נרשום לפנינו את השקפת התורה, בהיפוך גמור (וכואב) לאווירה של היום – המת בתורה ובהלכה הוא 'אבי אבות הטומאה', וזה דינו של בית קברות – כוהנים המצווים על טהרה, אסור להם להיטמא למתים (פרט לקרובים ביותר), ואסור להם להיכנס לבית קברות.

והנה, במו עיניי ראיתי (במערת קברים עתיקה בטבריה) שלט רשמי בולט – 'מקום קדוש, הכניסה לכוהנים אסורה' – לא ידעתי אם לצחוק או לבכות – לפי התורה וההלכה צריך להיות כתוב שם 'מקום טמא, הכניסה לכוהנים אסורה', וגם אסור בהחלט להתפלל אל נשמות המתים, רק לה' לבדו!

באדיבות אתר 929