הנזירות מתחילה בתחושה שהגוף משתלט וצריך קצת לרסנו, וממשיכה עם תקופת הנזירות עצמה, בה מתנתקים מן הגוף ומעצימים את הנפש. שני המצבים הללו הם בעייתיים. עם סיום תקופת הנזירות, אמור הנזיר לחזור אל המורכבות האנושית ולחיות אותה ביתר שלמות.
נזירות היא פרישה מתוך מגמה להתקרב אל הקדושה.
מצב זה הוא מורכב: מצד אחד, ברור שהרצון להתקרב אל הקדושה הוא חיובי. מצד שני, הקב"ה ברא את האדם עם כוחות גוף ולא כמלאך, מתוך כוונה שהאדם יחיה את חיי הגוף בשלוב עם חיי הנפש ויצליח להביא לידי ביטוי את גדולת הנפש דווקא מתוך חיבור אל הגוף ואל כל חיי העולם הזה החומריים. בצורה כזו, בה גם כוחות החומר מתחברים אל הקדושה, החיבור אל הקדושה הוא הרבה יותר משמעותי.
הנזיר פורש ומרחיק את עצמו מדברים מסויימים, כדי להצליח להתקרב אל הקדושה; אמנם הוא מוסיף לעצמו איסורים - אך הוא בעצם מקל על עצמו: הוא איננו מתמודד עם כל המורכבות של קדושה בתוך חיי העולם הזה, והעמדה הנפשית הזו היא בעייתית.
יתכן שהנזיר צריך להקריב קרבן חטאת על עצם המורכבות האנושית, המביאה את האדם לפעמים להשתלטות של אחד הצדדים על הצד השני: לפעמים הגוף משתלט ומפריע לנפש, ולפעמים הנפש מתגברת עד כדי רצון להתנתק מן הגוף. הנזירות עצמה מתחילה בתחושה שהגוף משתלט וצריך קצת לרסנו, וממשיכה עם תקופת הנזירות עצמה, בה מתנתקים מן הגוף ומעצימים את הנפש. שני המצבים הללו הם בעייתיים, ועל שניהם צריך להביא קרבן חטאת.
כאשר מסתיימים ימי הנזירות, חוזר הנזיר אל המורכבות. מה יהיה עכשיו? האם יחזור למצב בו ישתלט הגוף על הנפש? אם כן, עליו להביא חטאת על כך. אולם, יתכן גם מצב אחר - יתכן שהקדושה של ימי הנזירות תמשיך להשפיע עליו והוא יחיה את חיי העולם הזה מתוך יותר שלמות.
נערך ע"י צוות אתר התנ"ך
לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר VBM של ישיבת הר עציון