לאחר שנודע לדוד כי לא הוא שיבנה את בית המקדש, כי אם בנו אשר יצא ממעיו, מבין דוד שתפקידו בבניין המקדש הוא יצירת מצע מתאים ותנאים אופטימאליים לבניין המקדש.
בפרק ח' פותח דוד במלחמת-מנע שמטרתה ליצור הרתעה סביבתית ארוכת שנים שתבטיח שקט ויציבות באזור בשעה שיעסקו ישראל בפרוייקט הלאומי החשוב בהיסטוריה הישראלית - בניין המקדש - פרוייקט שדורש השקעת משאבים עצומה, מבלי יכולת להתפנות לעיסוק מרובה בביטחון, המצריך הן הקצאת כוחות גדולים של משאבי אנוש, והן השקעה כלכלית לא מועטה.
דוד מכה כמעט בכל המדינות השכנות העויינות את ישראל: עמון, מואב, ארם, אדום, עמלק ופלשתים, ובכמה מהן מציב נציבים שיבטיחו שקט ממושך לאורך שנים.
תפקיד נוסף ולא פחות חשוב למלחמות אלו הוא הגדלת ההון הכלכלי של אוצר הממלכה, כאשר חלק משמעותי מאד מכלל השלל הנלקח במלחמה מוקדש לאוצר המקדש, כדי שבבוא העת כבר יהיה בידי המלך די כסף כדי להתחיל את מלאכת הבניה, ובתוך כך יגבה המלך מהעם במשך השנים שלאחר מכן סכום כסף נוסף באמצעות המיסים, כדי לאפשר את המשך הבניה.
תפקיד שלישי, עקיף, למלחמות אלו הוא חיזוק הקשרים עם מלך חמת ומלך צור והסביבה, ששם מצויים עצי הארז המפורסמים שמהם בנו את מבנה בית המקדש. בהבסת הארמים, אוייבי מלכי אזור הלבנון, קנה דוד את ליבם והם סייעו לו בבניין המקדש הן בכלי כסף וזהב כתשורה, והן ובעיקר בארזים.