המנון עולי הרגלים

מזמור קי"ח מתחיל בתיאור שירתם של ישראל, בית אהרון ויראי ה'. לאחר שירת תודה על ההצלה מן הגויים המקיפים אותו כדבורים, מגיע עולה הרגל לשערי המקדש, ושם הוא קורא:

- "פתחו לי שערי צדק, אבא בם, אודה י-ה" (יט).

והכוהנים עונים לו:

- "זה השער לה', צדיקים יבואו בו" (כ).

ועולה הרגל, השומע מה חמור התנאי, ומיהם הזכאים לעלות לבית ה', מתוודה ואומר:

- "אודך כי עניתני, ותהי לי לישועה. אבן מאסו הבונים היתה לראש פנה" (כא-כב).

כל הצלתי היתה בגללך, אילו בגלל עצמי והישגי הייתי נדון - כי אז היו מואסים בי הכול. והשומעים עונים לעולה הרגל המתלונן על פחיתות עצמו:

- "מאת ה' היתה זאת, היא נפלאת בעינינו. זה היום עשה ה' נגילה ונשמחה בו" (כג-כד).

ושוב קוראים הלוויים:

- "ברוך הבא בשם ה', ברכנוכם מבית ה'" (כו).

כבר ביטלו הלוויים את התנאי הכבד 'צדיקים יבואו בו' והם מזמינים את עולה הרגל להיכנס ולהביא את קרבנו.

- "אל ה' ויאר לנו, אסרו חג בעבתים עד קרנות המזבח" (כז).

ה' יאיר לנו פניו. ואתם, עולי הרגל, קישרו את הקרבן לקרנות המזבח, להביאו לקרבן. ועולה הרגל, ששמע כי רצוי הוא ומוזמן הוא להיכנס למקדש, קורא בשמחה:

- "אלי אתה ואודך, א-להי ארוממך. הודו לה' כי טוב, כי לעולם חסדו" (כח-כט).

נערך ע"י צוות אתר התנ"ך

לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר דעת