המסע של איוב וקהלת

אחת מפעולות היסוד בחקר המקרא היא חלוקתו לז'אנרים. קהלת, משלי ואיוב שייכים לז'אנר של ספרות החוכמה, ספרות זו היא חלק מספרות החכמה שהייתה נפוצה במזרח הקדום.

הגדרת הספרים כשייכים לז'אנר מסוים מלמדת עד כמה התייחסות זו היא חיצונית. אם ספר משלי מייצג את ספרות החוכמה, אזי ספרי איוב וקהלת באים לערער על הנחות היסוד של ספרות זו. ספר משלי בא ללמד את הדרך אל האושר, ואילו איוב וקהלת מערערים על ההבטחה שישנה דרך כלשהי אל האושר - איוב מתוך ייסוריו וקהלת מתוך שפע עושרו.

הקשר בין איוב וקהלת עולה גם מתוך הטיעונים של שניהם, וכך לדוגמה בפרקנו אומר קהלת כך: "...אָמַרְתִּי טוֹב מִמֶּנּוּ הַנָּפֶל: כִּי בַהֶבֶל בָּא וּבַחֹשֶׁךְ יֵלֵךְ וּבַחֹשֶׁךְ שְׁמוֹ יְכֻסֶּה: גַּם שֶׁמֶשׁ לֹא רָאָה וְלֹא יָדָע נַחַת לָזֶה מִזֶּה" (ג-ה).
איוב אמר טיעון דומה – "אוֹ כְנֵפֶל טָמוּן לֹא אֶהְיֶה כְּעֹלְלִים לֹא רָאוּ אוֹר" (איוב ג', טז).

איוב וקהלת, שניהם מתמקדים בצד הקשה של החיים, מרגישים ביתר שאת את המחסור באושר ומהללים את הנפל שלא ראה חיים. אולם בעוד איוב בנאומו הראשון מבקש למות כנפל, קהלת מיואש מן החיים אולם אינו מוצא במוות גאולה.

בשני הספרים ישנו מסע. ראשיתו של ספר קהלת בבוז לחיים, וסופו בגילוי הפלא שבחיים ובאמונה במעשה האדם:      

"שַׁלַּח לַחְמְךָ עַל פְּנֵי הַמָּיִם כִּי בְרֹב הַיָּמִים תִּמְצָאֶנּוּ..." (י"א, א)  
"שְׂמַח בָּחוּר בְּיַלְדוּתֶיךָ וִיטִיבְךָ לִבְּךָ בִּימֵי בְחוּרוֹתֶךָ וְהַלֵּךְ בְּדַרְכֵי לִבְּךָ וּבְמַרְאֵי עֵינֶיךָ וְדָע כִּי עַל כָּל אֵלֶּה יְבִיאֲךָ הָאֱלֹהִים בַּמִּשְׁפָּט" (שם, ט)
"וְיָשֹׁב הֶעָפָר עַל הָאָרֶץ כְּשֶׁהָיָה וְהָרוּחַ תָּשׁוּב אֶל הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר נְתָנָהּ" (י"ב, ז).

כמו קהלת, גם נאומו האחרון של איוב הוא נאום אהבה וגעגוע לחיים: "מִי יִתְּנֵנִי כְיַרְחֵי קֶדֶם כִּימֵי אֱלוֹהַּ יִשְׁמְרֵנִי: בְּהִלּוֹ נֵרוֹ עֲלֵי רֹאשִׁי לְאוֹרוֹ אֵלֶךְ חֹשֶׁךְ" (איוב כ"ט, ב-ג).

עולם האמונה של ספר משלי אכזב את מי שכתבו את ספרי איוב וקהלת. שניהם נפלו למלכודת הייאוש וכפירה בערך החיים. שניהם חזרו לאמונה בחיים, אולם לא לאותה אמונה תמימה של ספר משלי, אלא לאמונה מורכבת ועמוקה יותר.  

באדיבות אתר 929