המפגש בין נשמה לגוף

היולדת מוגדרת כטמאה ואסורה להכנס למקדש והיא אף צריכה להביא קרבן חטאת. כיצד ניתן להבין זאת, בעוד שהלידה היא תהליך כל כך חיובי המביא חיים לעולם?

בדברי המפרשים ניתן למצוא כמה כיוונים להתמודדות עם שאלה זו:

א. קרבן החטאת מכפר על חטא כלשהו (על כך שנשבעה שלא תלד, על חטא אדם הראשון או על חטא אחר שגרם לה לייסורי הלידה). (ראו מדרש תנחומא)

ב. קרבן החטאת הוא חלק מתהליך ההטהרות מטומאה (תהליך הלידה כרוך במוות מסויים [יציאת דם; מוות של השיליה], ולכן היולדת נטמאת). (ראו פירוש הרמב"ן)

ג. החטאת מכפרת על הכניעה לתהליך הגופני העוצמתי, כמעט עד כדי שכחה של הייעוד הרוחני הנעלה. פירוש זה מופיע בדברי הספורנו והרש"ר הירש. ננסה ללכת בכיוון זה ולפתח אותו.

תהליך הלידה הוא תהליך בעל עוצמה רבה, ובעל מורכבות:

מצד אחד, זהו תהליך של בריאה, של יצירת חיים חדשים. תהליך בו שותפה האם לבורא העולם בהבאת חיים לעולם. תהליך של חיבור חדש בין גוף לנשמה.

מצד שני, תהליך זה כרוך בשינוי גופני עוצמתי, המלווה בקשיים גדולים. האישה נתונה לתהליך גופני חזק השולט בה, וכאילו דוחק הצידה את יכולת השליטה של הרוח בגוף.

בנוסף למורכבות זו, קיימת המורכבות שהוזכרה לעיל:

מצד אחד -  נולד תינוק ונוצרים חיים חדשים.

מצד שני - תהליך זה כרוך בטומאה.

אם כן, בתהליך הלידה יש התנגשות גדולה ועוצמתית בין עולם החומר לעולם הרוח, ונראה שאין זה מקרה שההתנגשות באה דווקא בתהליך הלידה:

יצירת אדם כרוכה בשילוב המיוחד בין גוף - בשר ודם חומרי, לבין נשמה - צלם אלוקים. שילוב זה איננו פשוט, ולכן דווקא בתהליך הלידה יש התנגשות חזקה כל כך בין שני העולמות. האישה הנמצאת בתווך, שותפה להתנגשות העוצמתית הזו.

יתכן שקרבן החטאת בא על עצם ההתנגשות הזו. האישה נמצאת מצד אחד בקרבת אלוקים גדולה, ומצד שני בתהליך גופני חזק ואפילו במצב של טומאה. השילוב בין שני הדברים האלה איננו בבחירתה של האישה, לכן אי אפשר לומר שיש כאן "חטא", אך זהו מצב בעייתי של חוסר שלמות, כביכול האישה נכנסת אל הקודש בטומאה, ואולי זו הסיבה שהיא צריכה להקריב חטאת.

נערך ע"י צוות אתר התנך

לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר VBM של ישיבת הר עציון