המצוות שלאחר חידוש הברית

לאחר שה' התגלה אל משה שנית בהר סיני, הוא גילה לו את מידות רחמיו והודיע לו כי סלח לעמו ישראל סליחה גמורה, וכי הוא מחדש את בריתו (ה-י). באותה ההתגלות ה' הוסיף רשימת מצוות, שחלקן קשורות באיסורי עבודה זרה, וחלק במצוות השבת, הרגלים, והמסתעף מהן כמו איסור בשר בחלב (יא-כו), מצוות שניתן לתארן באופן כללי כמצוות פולחניות. נראה כאילו חלק מן הרשימה הועתק מפרק כ"ג, שבו לאחר קובץ המשפטים הארוך (כ"א, א – כ"ג, ה), מופיע נספח של מצוות פולחניות, ובהן גם כן שבת, הרגלים, בשר בחלב, וכדומה (כ"ג, ו-יט).

מדוע חוזר הקב"ה על קובץ מצוות שכבר ניתן לעיל? ומה משמעות ההבדלים בין קבצי המצוות?

נתבונן במה שחסר בקובץ המצוות שבפרק ל"ד ובמה שהתחדש בו:

בפרק ל"ד נשמטו לחלוטין ההיבטים החברתיים של המצוות הנזכרות בו, וגם המצוות החברתיות שהיו בפרשת משפטים, והסיבה ברורה: בזמן שעבר מפרק כ"ג עד ל"ד חטא ישראל בעגל ובגד בה', וה' ביטל את הברית עמם. כשהוא מחדש אותה, הוא משלים את ההבטחה ומעמד הברית עצמו בציוויים שיש להם תפקיד כפול:

מצד אחד, יש בהם אזהרה מפני סטייה מן הברית, שהרי כבר נודע שחשש כזה קיים, וכן ההבטחה שעם ישראל נכנס לארץ ישראל מעוררת חששות כבדים מפני סטייה; לכן, מופיעים הציוויים "ואת אשריו תכרותון" (יג), ו"אלהי מסכה לא תעשה לך" (יז).

מצד שני, ה' רוצה לומר שאחרי חידוש הברית, שוב ניתן לעובדו כמקודם, ואף למעלה מזה - לראות את פניו. זו איננה הנחה פשוטה! עתה, משהבטיח ה' "הנה אנכי כורת ברית" (י), הוא חוזר על גרעין הפולחן שבקובץ הראשון, כאילו לחדש את ההזמנה לראות את פניו.

אין כאן צורך בהיבט החברתי, ויש צורך בתוספות ובדגשים הנובעים מהתנאים שהשתנו בינתיים בעקבות החטא וחידוש הברית; ובעיקר, יש צורך בהזמנה מחודשת לבוא אל בית ה':

"שָׁלֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה יֵרָאֶה כָּל זְכוּרְךָ אֶת פְּנֵי הָאָדֹן ה’ אֱלֹוקי יִשְׂרָאֵל" (כג)

נערך ע"י צוות אתר התנך

לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר VBM של ישיבת הר עציון