המשבר שאחרי העלייה

איך קורה שישראל קדושים, שרק עכשיו קיבלו תורה בהר סיני; אנשים שארבעים יום קודם לכן שמעו את ה׳ מדבר אליהם, וזה בוודאי לא מילתא זוטרתא, מגיעים אל העגל והמחולות ״ויקומו לצחק״ (ו)?!

במידה מסוימת אפשר לומר שהדברים תלויים אחד בשני, וזה דבר שצריך לזכור בדרכי ה׳ ובדרכי העבודה. המשל הכי טוב שאפשר למצוא לזה, הוא התופעה של דיכאון לאחר לידה. מאיפה דבר כזה בא?

הדבר יכול לנבוע מכך שברגע הלידה כל הגוף מתגייס למאמץ ויש התעוררות גדולה מאוד. יש כמות עצומה של אדרנלין ושל חומרים אחרים שפועלים בצורה מאוד נמרצת; יש מין שטף של דברים שפועלים, כדי לאפשר את הלידה. כל המנגנון של הגוף עובר לתנועה מאוד מהירה, ולכן הלידה, מכל הצדדים שלה, היא חוויה מאוד חריפה. זמן קצר אחרי זה, וזה יכול להיות אפילו יומיים או שלושה אחר כך, הכל יוצא, ופתאום נשאר חלל ריק. הפער בין מצב ההתרוממות הקודם, לבין המציאות שבה כל זה מתפוגג ונעלם, יוצר את התחושה הסובייקטיבית של ירידה מאיגרא רמא לבירא עמיקתא. קודם היה מתח יוצא מן הכלל, ועכשיו הכל התנדף במהירות. 

לגבי ישראל, היא הנותנת. ישראל היו במעמד הר סיני, ולרגע אחד, הם עולים למעלה כל כך גבוהה, שהם שומעים את ה׳ מדבר. ללא כל הכנות, עם שלם עולה למדרגה הזו, ומיד לאחר מכן — הכל נעלם; אפילו משה הלך. אז מה נשאר? בעצם נשאר מה שהיה לעשות קודם, לפני מתן תורה. לכאורה המצב עכשיו הוא כמו שהיה עשרה ימים לפני מתן תורה; אלא שהדיפרסיה שבאה אחרי ההתעלות של מתן תורה, היא כל כך עמוקה, שנוצר שבר עמוק. בעצם, זה כלל לא מפתיע שאחרי מתן תורה בא חטא העגל. בשביל משה רבנו, אחרי עשרת הדיברות יש ארבעים יום וארבעים לילה של תורה. בשביל ישראל, אחרי עשרת הדיברות יש חלל ריק. החלל הזה חייב להתמלא על ידי איזשהו דבר, והסיכויים הם לא מעטים שלתוכו תיכנס הטומאה.

נקודות גבוהות, זמנים של התעלות, הם אפוא זמנים מסוכנים מאוד, משום שגלומה בהם סכנה של נפילה חמורה, עד לעגל ואף למטה מזה. הדרך להתמודד עם זה היא לא להתמהמה, אלא מיד לעשות איזשהו דבר, שיחזיק את האדם במקומו.

נערך ע"י צוות אתר התנך מתוך הספר 'חיי עולם: שיחות על פרשת השבוע' בהוצאת מגיד
לרכישת הספר