הלויים המשוררים הראשונים נזכרים עוד בימי שמואל. דוד איתר את הלויים המשוררים המסוגלים גם לנגן, וחילקם למשמרות. מעמדם היה מכובד מאד והם שמרו על ייחוסם עד ימי הבית השני.
עיקר ענינו של פרק כ"ה הוא החלוקה שחילק דוד את הלויים המשוררים בכלי שיר לעשרים וארבעה משמרות.
בפועל העמיד דוד לויים בכלי שיר בשעת מסע הארון (ט"ו, טז-כב) ומששכנו באהלו שבירושלים קבעם לידו (ט"ז, ד-ז) וליד משכן ה' בבמה אשר בגבעון (ט"ז, מא-מב). עם זאת, ראה דוד בסדרים שקבע סדרים עראיים בלבד, "עד בנות שלמה את בית ה' בירושלים" (ו', יז).
החלוקה לכ"ד משמרות נעשתה אפוא כסידור קבע לצרכי העבודה בבית לכשיבנה, דוגמת חלוקת הכהנים לכ"ד משמרות, ודוגמת חלוקת הלויים המנצחים על בנין הבית והמסייעים בידי הכהנים (פרקים כ"ג-כ"ד).
הואיל ומדובר לא רק במשוררים בפה בלבד, אלא גם בבקיאים בנגינה בכלי שיר, הוצרך דוד "להבדיל", כלומר: לאתר את הלויים בעלי סגולות השיר והניגון כאחת, מתוך כלל הלויים המשוררים. ומאחר שנקבע שבכל משמר יהיו שנים עשר משוררים בכלי שיר, הוצרכו לאתר מכלל הלויים המשוררים מאתים שמונים ושמונה לויים (ז) כדי להרכיב מהם כ"ד משמרות.
בראש משמרות אלה עמדו שלושה אבות המשוררים הנודעים מימי דוד - אסף, הימן וידותון (=איתן). שלושתם נביאים ומשוררים ברוח הקודש, ושמם נקרא על רבים ממזמורי תהילים. דומה שלא נטעה אם נניח ששלושה אלה נמנו בשעתו עם בני חבל הנביאים ולהקת הנביאים שייסד שמואל הלוי, אבי זקנו של הימן. חבל הנביאים שימש ליד הבמה בגבעת הא-להים: "ולפניהם נבל ותוף וחליל וכנור והמה מתנבאים" (שמואל א י', ה). ואילו להקת הנביאים שמשה ליד הבמה שבנה שמואל בסמוך לעירו (ניות ברמה): "להקת הנביאים נבאים ושמואל עומד ניצב עליהם" (שמואל א י"ט, כ).
מימי דוד ואילך, הלויים המשוררים בכלי שיר נזכרים במעמדות נכבדים רבים, שנערכו בימי הבית הראשון.
יתרה מזו, הלויים המשוררים הוסיפו גם בגולה לשמור על יחוסם ומעמדם, ובימי שיבת ציון עלו כחבורה לעצמה, כשמספרם כמעט פי שנים ממספר אחיהם הלויים המסייעים ביד הכהנים שעלו באותה עליה. אמנם ברשימות העולים כל המשוררים מיוחסים לאסף, אך כנראה שבני הימן וידותון נצטרפו בשעת העליה לבני אסף, וחזרו במשך הזמן להתיחס למשמרות הקדומים של המשוררים בימי דוד.
נערך ע"י צוות אתר התנך
מתוך תנך עם פירוש דעת מקרא, הוצאת מוסד הרב קוק ירושלים, ספר דברי הימים א עמ' תמ-תמא