המשך ברכת האבות

הדבר האחרון שמשה עושה בחייו הוא הברכה לישראל לפני מותו. משה, המנהיג הדגול, עוזב את עמו, והדבר הטבעי ביותר הוא שמשה יברך אותם לפני מותו. בתורה אנו מוצאים שהאבות מברכים את בניהם לפני מותם; משה הוא אמנם לא אביהם של ישראל, אך הנהגתו אותם היא כמעט כהורות (במדבר י"א, יב).
ואכן, משה הוא המנהיג-האב, אשר עבר עם ישראל את תהליך "לידתם" (ביציאה ממצרים) והתפתחותם (בהליכה במדבר), עד היותם לעם בוגר המסוגל להיכנס אל ארצו ולהיות עצמאי. לכן, משה מברך את ישראל לפני מותו כאב המברך את בניו לפני מותו. כאב המכיר את אישיותו של כל בן, ומתאים את ברכתו באופן אישי לכל בן, כך גם משה מכיר את שבטי ישראל על סגולותיהם הייחודיות, ואף צופה את עתידם (כנביא) ומייחד לכל אחד מהם את ברכתו המתאימה.
אולם הברכה איננה רק פרידה אישית של משה מעמו: המעשה האחרון של משה הוא המעשה האחרון בתורה, כלומר הברכה היא סיום התורה. כשם שהתורה איננה "ספר משה", כספרי נבואה אחרים, אלא היא תורת ה', כך גם ברכות משה לישראל, המסיימות את התורה, הן מילותיה האחרונות של התורה אל בני ישראל.
משה, לפני מותו, ממשיך את מסורת האבות לברך את בניהם. אולם, בשונה מיעקב, דברי משה אל כל העם מוגדרים כ"ברכה", ובברכתו לכמה מן השבטים נאמרה במפורש לשון "ברכה" (פס' א, יא, יג, כ, כג, כד)
משה מברך כל שבט בברכה המיוחדת לו, אך כאשר מסתכלים על הברכות כולן ניתן להבחין שהן כוללות את שלושת המרכיבים של ברכת האבות: ברכת הריבוי, ברכת הארץ, והברית עם ה'. גם ברכת השפע הכלכלי, שיעקב קיבל מיצחק, מועברת לשבטי ישראל, כך שמשה מעביר לשבטי ישראל את ברכת האבות.
ראויה התורה להסתיים בברכה זו, אשר ה' פתח בה, האבות המשיכו בה, ומשה מסיים בה.

נערך ע"י צוות אתר התנ"ך

לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר VBM של ישיבת הר עציון