הנשר הרומי

פרק הברכות והקללות הנורא הזה נתפרש על ידי הרמב"ן (כפי שהזכרנו גם בויקרא כ"ו) כנבואה מדויקת שהתקיימה בהיסטוריה בחורבן בית שני בידי רומא ובגלות הארוכה – והרי כמה מהוכחותיו הבולטות:

1. (לו) "יוֹלֵךְ ה' אֹתְךָ וְאֶת מַלְכְּךָ אֲשֶׁר תָּקִים עָלֶיךָ אֶל גּוֹי אֲשֶׁר לֹא יָדַעְתָּ אַתָּה וַאֲבֹתֶיךָ..." – זה מה שקרה בהליכת אגריפס (מבית הורדוס) לרומא לפני החורבן. הביטוי "מלכך אשר תקים עליך" מורה שלא היה ראוי למלוך; ייתכן, שגם שביית אריסטובולוס החשמונאי לרומא רמוזה בפסוק זה, לדברי הרמב"ן.

2. (מט) "יִשָּׂא ה' עָלֶיךָ גּוֹי מֵרָחוֹק מִקְצֵה הָאָרֶץ כַּאֲשֶׁר יִדְאֶה הַנָּשֶׁר גּוֹי אֲשֶׁר לֹא תִשְׁמַע לְשֹׁנוֹ" – האשורים והבבלים דיברו שפות שמיות (אכדית וארמית) והייתה להם קרבה תרבותית; רק רומא מתאימה לפסוק הזה.

3. (סד) "וֶהֱפִיצְךָ ה' בְּכָל הָעַמִּים מִקְצֵה הָאָרֶץ וְעַד קְצֵה הָאָרֶץ..." - זו הגלות הארוכה והמפוזרת בכל העולם (ולא גלות בבל המתוארת לדעת רמב"ן בויקרא כו).

4. (סה-סז) "וּבַגּוֹיִם הָהֵם לֹא תַרְגִּיעַ וְלֹא יִהְיֶה מָנוֹחַ לְכַף רַגְלֶךָ... וְהָיוּ חַיֶּיךָ תְּלֻאִים לְךָ מִנֶּגֶד וּפָחַדְתָּ לַיְלָה וְיוֹמָם..." - אלו גזרות הגלות בארצות השונות, עם הפחד והבריחה המתמדת מפני פרעות.

5. (סח) "וֶהֱשִׁיבְךָ יְהוָה מִצְרַיִם בָּאֳנִיּוֹת... וְהִתְמַכַּרְתֶּם שָׁם לְאֹיְבֶיךָ לַעֲבָדִים וְלִשְׁפָחוֹת וְאֵין קֹנֶה" – שמילא טיטוס ספינות בעבדים יהודים למכור בשוקי מצרים אחרי החורבן השני (בעת חורבן בית ראשון ברחו יהודים רבים למצרים, אבל לא באניות, ולא כעבדים למכירה).

6. בספר דברים לא נרמז קץ לגלות הזאת, לעומת הרמז על 70 השנה של גלות בבל, (בקשר לשמיטות), בסוף ויקרא.

באדיבות אתר 929