איך ניתן להבחין בין נביא אמת לנביא שקר? לפי דברי ירמיהו בהמשך ספרו, בסופו של דבר יש רק קריטריון אחד - האם הוא מועיל לעם? האם כתוצאה מדבריו אנשים מיטיבים את דרכיהם?
מכל הנביאים, ירמיהו הוא המרבה ביותר להתמודד עם תופעת נביאי השקר. בכל כמה פרקים הוא חוזר אל התופעה המטרידה הזו, ובפרק כ"ג יש ריכוז נבואות ותשובות על התופעה.
אפשר שהנבואה על נביאי השקר בפרקנו מצוטטת גם שם – "וְאָנֹכִי לֹא שְׁלַחְתִּים וְלֹא צִוִּיתִים וְהוֹעֵיל לֹא יוֹעִילוּ לָעָם הַזֶּה נְאֻם ה'" (כ"ג, לב), בשינוי קל – שם יש תוספת המאפשרת להבחין בין השקרן לדובר האמת: "והועיל לא יועילו לעם הזה". מלבד זאת מוסיף שם ירמיהו סימנים אחרים – הם מנאפים, הם "לוקחים את לשונם", הם אינם מתפללים בעד העם.
אף אחד מהסימנים האלה לא באמת עוזר להבחין בין נביא אמת לנביא שקר. יש נביאי שקר שאינם מנאפים, לנאום - כולם נואמים, ומי נשלח ומי לא נשלח - רק הנביא יודע. ירמיהו עצמו, כשעמד לפני נביא שקר כזה בפרק כ"ח, לא ידע לומר לו בוודאות שהוא משקר, איחל לו שנבואתו (המנחמת) תתגשם, ורק לאחר נבואה נוספת ומפורשת מאת ה', שב אליו ואמר לו "שְׁמַע נָא חֲנַנְיָה לֹא שְׁלָחֲךָ ה' וְאַתָּה הִבְטַחְתָּ אֶת הָעָם הַזֶּה עַל שָׁקֶר" (כ"ח, טו).
בצורה מאד אופיינית, הכינוי "נביא שקר" נעדר מהספר ולמעשה מהמקרא כולו; במיוחד בפרק ההוא נקראים שני האישים, ירמיה וחנניה, בשם "הנביא", ללא כל אפליה ביניהם. יש נביאים, ומהם יש שמשקרים, אבל אין באמת דרך להבחין ביניהם. המבחן שהתורה עצמה כותבת, "אֲשֶׁר יְדַבֵּר הַנָּבִיא בְּשֵׁם ה' וְלֹא יִהְיֶה הַדָּבָר וְלֹא יָבוֹא הוּא הַדָּבָר אֲשֶׁר לֹא דִבְּרוֹ ה'" (דברים י"ח, כב), הוא מבחן שיעיל רק למפרע.
אכן, אין קריטריון פנימי. תופעת הנבואה עצמה ימיה כימי קדם, נביאים היו מאז ומתמיד בכל העולם העתיק, במיוחד ליד מקדשים, וגם בישראל היו נביאים של אמת (אפילו ירמיהו עצמו) שניבאו שלום ונחמה. בסופו של דבר, אומר ירמיהו, יש רק קריטריון אחד, שצוטט לעיל מפרק כ"ג: האם הם מועילים לעם? האם כתוצאה מדבריהם אנשים מיטיבים את דרכיהם? אם לא, הרי זה נביא שקר. ככה, חד וחלק.
ואם תאמרו: אם כך, לשם מה צריך נביא? יאמר ירמיהו: אמת. לא צריך. הנביא אינו אלא מראה, מלוטשת וחסרת פניות, אמת טהורה, הזועקת אל פרצופו של אדם. אבל ברוב הפעמים לא נוח לאדם להסתכל בה. ואז, שום דבר כבר לא יעזור. "כֹּה אָמַר ה' לָעָם הַזֶּה כֵּן אָהֲבוּ לָנוּעַ רַגְלֵיהֶם לֹא חָשָׂכוּ" (י"ד, י) וכשאדם – וגם עם - אוהב את השקר, דינו נגזר.
נערך ע"י צוות אתר התנ"ך
באדיבות אתר 929