הסיפור על שאלתיאל ואסיר

"וּבְנֵי יְכָנְיָה אַסִּר שְׁאַלְתִּיאֵל בְּנוֹ" (יז)

ליכניה, הלא הוא המלך יהויכין, היו שני בנים - אסיר ושאלתיאל. זהו פרט מידע נוסף בתוך ים של פרטים שמספקים לנו הפרקים הראשונים של דברי הימים. אך הפסוק הזה מעורר את המדרש. המדרש הבא נאמר על הפסוק בשיר השירים - "שימני כחותם על ליבך" (שיר השירים ח', ו). המדרש מזכיר מקום אחר שבו מופיע חותם - בשבועת ירמיה. ירמיה מנבא על יהויכין נבואה קשה ואומר:

"חַי אָנִי נְאֻם ה' כִּי אִם יִהְיֶה כָּנְיָהוּ בֶן יְהוֹיָקִים מֶלֶךְ יְהוּדָה חוֹתָם עַל יַד יְמִינִי כִּי מִשָּׁם אֶתְּקֶנְךָּ" (ירמיהו כ"ב, כד).

המילה "אתקנך" זוכה לכמה פירושים. על פי אחד הפירושים ירמיהו מנבא כאן על קץ מלכות בית דוד:

"דְּאָמַר רַבִּי מֵאִיר: נִשְׁבַּע הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שְׁבוּעָה שֶׁהוּא נוֹתֵק מַלְכוּת בֵּית דָּוִד מִיָּדוֹ" (שיר השירים רבה, פרשה ח).

על פי פירושו של ר' מאיר אלוקים מכריז שאפילו אם יהויכין היה כחותם על זרועו, כטבעת על ידו, הוא יסיר אותו ותיבטל מלכותו. על פי ר' מאיר עם יהויכין הייתה אמורה להיפסק מלכות בית דוד ולהיעקר. אך רשימת השמות שבדברי הימים חושפת את מה שאנחנו יודעים גם מספר זכריה - זרובבל, מצאצאיו של יהויכין, שב וזוכה להבטחה ולשלטון.

המדרש מציע כמה הצעות להפרת השבועה של אלוקים. אחת מהן יצירתית ונועזת במיוחד:

"אסיר - שאסר הקב"ה בשבועה את עצמו, שאלתיאל - ששאל לבית דין של מעלה והתירו לו נדרו" (שם)

על פי הדרשה הזו, שמות בניו של יהויכין חושפים את הדרמה שהתרחשה מאחורי הקלעים, מגלים את סיפור השבועה והתרתה. השם אסיר מתאר את שבועת אלוקים - ש"אסר בשבועה את עצמו", השם שאלתיאל הוא ההתרה - שאל-אל. המדרש משתמש בפרקטיקה ההלכתית המאפשרת לאדם לכנס בית דין ול'הישאל על נדרו'. על פי המדרש אלוקים נוקט בדרך הזו - הוא מכנס את בית דין של מעלה והללו מתירים את נדרו.

הקוראים ודאי חשים ביצירתיות המופלגת שבמדרש, במרחק הגדול שבינו לבין פשט הפסוקים. נראה שהדרשן בדבריו מביא לידי ביטוי את החוויה שגם ספר דברי הימים מדגיש - האהבה האלוקית למלכות בית דוד. הקשר של אלוקים למלכות בית דוד גובר אפילו על ההבטחה שלו עצמו. המדרש אולי יצירתי במיוחד, אך התודעה שדוד הוא מלך ישראל הבלעדי אכן חלחלה עמוק בתרבות היהודית. דוד מלך ישראל חי וקיים.

באדיבות אתר 929