הסכסוך הישראלי-פלשתיני

עמי הפלשתים לא היו תושבי ארץ ישראל במקורם. כינויים היה: "גויי הים". ככל הנראה הם הגיעו לארץ מאיי יוון, עקב אסון גאוגרפי או עקב מלחמות עם היוונים. כנראה מכאן שמם - מפני שהיו פולשים זרים לארץ הזאת.
השפעתם על ההיסטוריה של עמנו הייתה רבה, כפי שלמדנו על כך בתנ"ך. ירמיהו מנבא עליהם במסגרת הנבואות שלו על הגויים. נבואה קצרה אבל קשה ביותר: "באה קרחה על עזה (=העיר הראשית של הפלישתים) נדמתה (=הושמדה) אשקלון שארית עמקם (=העמק שלהם)". לא נשאר שריד ופליט לפלשתים. הנביא ירמיהו מדמה את גורל הפלישתים כ"קרחה". דהיינו כשם שראש קרח נותר ללא שערות, כך לא יישאר מהפלשתים דבר.
הסיבה לגורלם המר של הפלשתים אינה ברורה. ירמיהו אינו מבהיר ענין זה. אבל יחזקאל אומר כי ה' השיב להם מידה כנגד מידה. הם התנהגו כלפי ישראל בדרך של נקמה, דהיינו בדרכים של מלחמה והרג, כך יפעל ה' נגדם: "כה אמר ה' א-לוקים: יען עשות פלשתים בנקמה… למשחית איבת עולם… הנני נוטה ידי על פלשתים והכרתי את כרתים (=מוצאם של הפלישתים) ...ועשיתי בם נקמות גדולות בתוכחות חימה..." (יחזקאל כ"ה, טו-יז) .
הנבואה בירמיהו על חורבנם המוחלט של הפלשתים היא קצרה ביותר. כנראה היא באה להמחיש את סופם המוחלט - אין להם שום סיכוי להימלט מהגורל המר הצפוי להם. ואכן, עם זה שניהל את תרבותו ואת חייו בחמש ערים בדרום הארץ, תוך מלחמות בלתי פוסקות ביושבי הארץ האחרים, נעלם לחלוטין מבמת ההיסטוריה.

אולם למרות היעלמותם הפיזית של הפלשתים מארץ ישראל, שמם נחתם על הארץ הזאת, על ידי זרים לנו. מי שהטביע שם זה על ארץ ישראל היה אדריאנוס קיסר "שחיק טמיא" (=עצמות) כפי שכינוהו חז"ל. ברוב שנאתו לעם היהודי הוא רצה להעלים את שמנו ואת שם ארצנו מתחת השמים ולכן כינה את שמה של ארץ ישראל: פלשתינה על שם הפלשתים שנעלמו ממנה. זיוף היסטורי מרשים שגם הצליח. לצערנו, רבים מעמי העולם הלכו בעקבותיו ומכנים, כמוהו, את שמה של הארץ הזאת בשם פלשתינה. למשל - הבריטים קראו לארץ ישראל פלשתינה, בימי המנדט שקבלו מחבר הלאומים לשלוט בארץ הזאת.
העם הערבי השוכן היום ברחבי ארץ ישראל קורא לעצמו העם הפלשתינאי, הלוואי וישרור בינינו השלום. אינני יודע אם הם מודעים לקשר שבין שמם לבין העם הפלשתי שישב כאן. מכל מקום נוכחותנו כאן, מוכיחה שמזימתם של הרומאים נכשלה לחלוטין, ושמה של הארץ הזאת חזר אליה בכל עוצמתו לתמיד.

באדיבות אתר 929