הסתבכות נוראה

ברקע הפרק, הטראומה הגדולה של נפילת שאול ובניו בגלבוע, והטראומה הקטנה כשדוד עצמו כמעט חוסל על ידי גיבור פלשתי, ואנשיו נשבעו לו – "לא תצא עוד אתנו למלחמה, ולא תְכַבֶּה את נֵר ישראל" (כ"א, טו-יז). יואב נשלח להילחם על רַבַּת, ודוד נשאר בירושלים, מתהלך על "גג בית המלך", כשעל פי עולמו הפנימי היה צריך להימצא בשדה המערכה עם המפקדים והלוחמים. במצב הרגיש הזה הוא רואה מעל הגג "אִשה רֹחֶצֶת", והיא "טובת מראה מאד" (י"א, ב).  

בת שבע בת אליעם, אביה מגיבורי דוד (כ"ג, לד), סבא שלה, אֲחיתֹפֶל יועץ הסתרים (שירצה לנקום בדוד), נשואה לאוּריה החִתי, מפקד מגיבורי דוד (כ"ג, לט) – אולי הוא "אֲרַוְנָה המלך" היבוסי האחרון (כ"ד, כג, או בנו), שהצטרף לעם ה' ולצבא דוד – אֲרַוְנָה > אוּריה.

הסתבכות נוראה.

והמועד, בלילה המתאים בדיוק להיריון אסור ומסוכן - "והיא מתקדשת מִטֻמְאָתָהּ" (י"א, ד), והנה נֵר שֶכָּבה, כשהמלך דוד נשאר מאחור.
בשיא מאמצי החיפוי אמר אוּריה לדוד - אדוני יואב עם כל הלוחמים בשדה המערכה, "ואני אבוא (וברמז בוטה = 'ואתה תבוא'?) אל ביתי לאכֹל ולשתות ולשכב עם אשתי – חַיֶךָ וחֵי נפשך אם אעשה את הדבר הזה" (י"א, יא). אז נשא אוּריה אל שדה הקרב פקודה חתומה, ש'דגל שחור עליה', שחכמי הגמרא (סנהדרין מט עמוד א) האשימו עליה את יואב, כי אסור לבצע פקודת מלך, נגד "לא תרצח" של מלך עליון.

יואב סירב רק להפקיר את אוּריה בקרב הקשה, ולנטוש אותו למות לבדו, ולכן נפלו שם כמה וכמה לוחמים. האם היה זה קרב הכרחי?
וכל זה מתואר לפרטי פרטים בתנך, ב"דברי נתן הנביא".

באדיבות אתר 929