העגל בארץ, העיניים בשמים

"אמר רבי ירמיה: כשהביאו הנזמים תלה אהרן עיניו לשמים ואמר "אֵלֶיךָ נָשָׂאתִי אֶת עֵינַי הַיֹּשְׁבִי בַּשָּׁמָיִם" (תהלים קכ"ג, א) אתה יודע את כל המחשבות שבעל כורחי אני עושה" 
(מדרש תנחומא פרשת כי תישא סימן יט)

חטא העגל. האקסטזה בעיצומה. אהרון, בלחץ הקהל נאלץ ליצור עגל מסכה. רגע לפני שהוא משליך את הנזמים לאש, הוא תולה עיניו למרום ובוחר בפסוק מפרקנו - "אֵלֶיךָ נָשָׂאתִי אֶת עֵינַי הַיֹּשְׁבִי בַּשָּׁמָיִם" (א).

מדוע בוחר המדרש לשים פסוק זה בפיו של אהרון? האם יש רמז לחטא העגל במזמורנו? לא נראה כך. האם בפרשת העגל מופיע רמז כלשהו למזמור בתהילים? קשה למצוא.

אולי ר' ירמיה במדרשו מנסה להציג תמונה. תמונה שתדגיש את הפער בין המעשה של אהרון לתודעתו הפנימית. לצורך עיצוב התמונה הוא משתמש בפרקנו. הפרק כולו מדגיש את המבט אל על. אהרון אמנם עושה עגל בארץ, עגל שהוא ניגוד גמור לתפיסת האל היושב בשמים. אך עיניו נשואות למרום, ובפיו הוא מצהיר - האל יושב בשמים, לא על הארץ.

כשלאחר מעשה נשאל אהרון על ידי משה - מדוע עשית את העגל, הוא נאלץ להצדקות שבדיעבד. ר' ירמיה חוזר למעשה עצמו ומעצב אותו מחדש. אהרון עושה עגל בידיו, אך מבטו ונפשו מנותקים ממעשיו, עיניו בשמים.

באדיבות אתר 929