העיט ממזרח

קריסת אלילי בבל (א-ב) ופתיחת השערים ל'עַיִט ממזרח' (=כורש; יא), צריכים להוכיח את צדקת אמונת הייחוד הבלעדית.

בהיסטוריה, יעברו עוד אלף ומאתיים שנה עד השתלטות האסלאם, אבל בספר ישעיהו העתיד הוא 'הוֹוֶה'.

ישעיהו כבר פתח בהפתעה גדולה בחזון 'אחרית הימים' (ב', א-ד), שבו יעלו כל הגויים אל הר ה' כדי ללמוד 'תורה מציון', ולחדול ממלחמות.

עוד למדנו מישעיהו (י', ה-יט), שמנהיגי מעצמות אינם אלא 'מטה זעם' ביד ה'; הם עושים שליחותו גם בלי להתכוון לכך, וגם אם הם מתכוונים רק לעשות שֵם לעצמם, ולצעוד אחרי אליליהם – בבוא היום יפקוד ה' עליהם את פשעיהם ואת חטאי גאוותם.

רק רעיון אחד עוד לא עלה על דעתנו –

מנהיג מעצמה יכול להיחשב 'משיח ה'' (מ"ה, א), הרוֹעֶה הנבחר להביא גאולה ליהודה, "ולֵאמֹר לירושלִַם תִבָּנֶה והיכל תִוָסֵד" (מ"ד, כח) –

זו הקומה העליונה במימד האוניברסאלי בנבואת ישעיהו –

על גבי חזון אחרית הימים, ועל גבי "ברוך עמי מצרים ומעשה יָדַי אשור, ונחלתי ישראל" (י"ט, כה) – 'מלך המשיח' יכול להיות מלך נכרי גדול, שיבנה מחדש את ירושלים, ויְיַסֵד בה מחדש את ההיכל (מ"ד, כח). אכן, תעוזה נבואית קשה לעיכול – 'משיח ה'' לא חייב להיות יהודי, ואפילו אם לא יאמין בעצמו באמת באמונת הייחוד – כורש ההיסטורי שחרר מקדשים, והעניק אוטונומיה נרחבת לעמים רבים, אבל לא יותר מזה.

בימי הצהרת כּוֹרֶש, ואחריה בימי דַרְיָוֶש, שאישר את בניית ההיכל (=בית המקדש), לא מצאנו מנהיג או נביא, שדיבר בשפה משיחית כזאת על מלכי פרס הגדולים האלה – לשון כזאת יש רק בחזון העתידי בספר ישעיהו.

באדיבות אתר 929