העיר היונה

"דְּבַר ה' אֲשֶׁר הָיָה אֶל צְפַנְיָה... בִּימֵי יֹאשִׁיָּהוּ בֶן אָמוֹן מֶלֶךְ יְהוּדָה" (א', א)

"הוֹי מֹרְאָה וְנִגְאָלָה הָעִיר הַיּוֹנָה:  לֹא שָׁמְעָה בְּקוֹל לֹא לָקְחָה מוּסָר בַּה' לֹא בָטָחָה אֶל אֱ-לֹוהֶיהָ לֹא קָרֵבָה:  שָׂרֶיהָ בְקִרְבָּהּ אֲרָיוֹת שֹׁאֲגִים שֹׁפְטֶיהָ זְאֵבֵי עֶרֶב לֹא גָרְמוּ לַבֹּקֶר:  נְבִיאֶיהָ פֹּחֲזִים אַנְשֵׁי בֹּגְדוֹת כֹּהֲנֶיהָ חִלְּלוּ קֹדֶשׁ חָמְסוּ תּוֹרָה" (ג', א - ד)

העובדה שצפניה ניבא רק בימי יאשיהו אינה מתיישבת היטב עם הנבואה בפרק ג' המתארת שלטון רקוב ומושחת בירושלים. בספר מלכים (ב כ"ג) מתוארת רק המהפכה הדתית הגדולה של יאשיהו וביעורו את העבודה הזרה מממלכת יהודה. התמונה המשלימה מצויה בספר ירמיהו (כ"ב) בתוכחתו ליהויקים בן יאשיהו:

"הוֹי בֹּנֶה בֵיתוֹ בְּלֹא צֶדֶק וַעֲלִיּוֹתָיו בְּלֹא מִשְׁפָּט בְּרֵעֵהוּ יַעֲבֹד חִנָּם וּפֹעֲלוֹ לֹא יִתֶּן לוֹ: ... אָבִיךָ הֲלוֹא אָכַל וְשָׁתָה וְעָשָׂה מִשְׁפָּט וּצְדָקָה אָז טוֹב לוֹ:  דָּן דִּין עָנִי וְאֶבְיוֹן אָז טוֹב הֲלוֹא הִיא הַדַּעַת אֹתִי נְאֻם ה'"

יאשיהו לא היה רק קנאי דתי. הוא קינא גם ליושר, לצדקה, למשפט ולדינו של האביון. מה לו ולנבואת השחיתות המוסרית בירושלים של צפניה?!

נראה לנו, שנבואת עיר היונה נאמרה אחרי מותו של יאשיהו, במלכות יהואחז בנו. בשל מלכותו הקצרה (שלושה חודשים) הושמט שמו מהנביאים שדברו בתקופתו, וכמוכח גם מהפתיחה לירמיהו.

בעת מלכות יהואחז עדיין לא שבה העבודה הזרה לירושלים כפי שקרה בימי יורשו, יהויקים, אחיו החורג. אך כבר בימי יהואחז פשתה השחיתות בירושלים בקרב אנשי השלטון. המלכתו הייתה פתאומית משום שיאשיהו נפל במפתיע בקרב בהיותו בן 39. יהואחז היה האח הצעיר יחסית ליהויקים הבכור, והוא הומלך על ידי 'עם הארץ' (מלכים ב כ"ג, ל), כלומר, בעלי הקרקעות העשירים והמיוחסים. הוא היה בחור צעיר, וניתן להניח ש'עם הארץ' שלטו בשמו.

השחיתות השלטונית של העשירים והמיוחסים היא רעה חולה כשלעצמה. אך היא גם זו שהביאה ליכולתו של יהויקים להשתלט מחדש על ירושלים בעזרת פרעה נכו, ולדרדר אותה מבחינה מוסרית ודתית עד לסף החורבן.