התורה מציינת שאהרון עשה את מה שהצטווה עליו בנוגע להדלקת הנרות, ועל כך מעיר רש"י: "להגיד שבחו של אהרון שלא שינה". וכי מה החידוש שבדבר? וכי היינו מצפים שינהג אחרת? ננסה לרדת לעומק העניין.
"דבר אל אהרון ואמרת אליו בהעלותך את הנרות אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות. ויעש כן אהרון..." (ב-ג) - "להגיד שבחו של אהרון שלא שינה" (רש"י, שם).
מהו חידושו של רש"י? וכי היינו מצפים שאהרון ינהג אחרת, ולא ישמע לצו האלקי?! נראה כי ברוח הסערות הפוליטיות האופפות אותנו, יש מקום להתמקד בפירוש עם נגיעה אקטואלית.
הלל הזקן מתייחס למדת השלום כמידתו המיוחדת של אהרון: "הלל אומר: הוי מתלמידיו של אהרון, אוהב שלום ורודף שלום...". מה ענינו של שלום זה?
מדת השלום של אהרון, בוטאה באופן סמלי בהעלאת הנרות. הנרות מייצגים אידאות שונות בישראל. תפקידו של אהרון הוא "להעלות את הנרות" - למצוא את צדדי האמת בכל נר ולהעלותם לכיוונו של הנר המרכזי - להפכם לנר אחד מאיר באור עצום - אור לגויים.
"... ועיקר הברכה היא ברכת השלום, והיא תתקיים בעתיד בהיות ההכרה ברורה לכל, כי כל המאורות כולם בכל פרטיותם, הכל הם נר אחד" (עולת ראי"ה א' תל"ה).
זהו שבחו של אהרון שלא שינה. הוא הצליח למצוא את האחדות של כל האורות השונים, אמנם בלי ששינה אף לא אחד מהם וללא שויתר על צביונו של ולו כח אחד בעם ישראל...
כח זה, מצווים אנו לשאוב בימים אלו מאהרון. הדרך היחידה בה נוכל לצעוד ביחד, היא רק אם נבין שאין הצדק עם מחנה אחד בלבד (לרבות המחנה שלנו) ובאותו אופן אין מחנה הטועה לחלוטין. התמונה מורכבת בהרבה מכפי ציור פשטני שכזה. עלינו לנסות, כמו בעבר, למצוא את נקודות הצדק בכל שיטה ובכל מפלגה - דתיים, חילוניים, ימניים, שמאלניים - ולהרכיב בנין שלם יותר.
נערך ע"י צוות אתר התנ"ך
לקריאת המאמר המלא באדיבות ישיבת אורות שאול