העם והשמות

פרקנו בפרט, וספר שמות בכלל, מספרים את סיפורו של עם ישראל, את המהפך בו נהיה מבודדים לעם.

את המהפך הזה מתחיל פרעה בפרק שלנו: "ויאמר אל עמו הנה עם בני ישראל רב ועצום ממנו" (ט). פרעה כבר רואה את עם ישראל בתור עם, שכמעט שווה ערך לעמו שלו - עם שמסוגל להתנגד ולהילחם במצרים.

אבל, יחד עם זאת, הפרק שלנו לא מתחיל בלידת עם חדש, אלא דווקא מהמקום הקודם, של ספר בראשית. הביטוי שפותח את הספר "ואלה שמות" מביע דווקא את המקום של היחידים. בהתייחסות לעם מסתכלים על הכלל, והשמות הפרטיים לא כל כך מעניינים בדרך כלל.

את ההסתכלות המיוחדת הזאת על עם ישראל אפשר לראות לכל אורך חמשת חומשי תורה. הביטוי "עם ישראל" לא מופיע אפילו פעם אחת בתורה, ובמקומו מופיע תמיד הביטוי "בני ישראל" - ביטוי יותר אישי.

דוגמה בולטת נוספת לכך שעם ישראל מורכב מאנשים יחידים היא במפקדים בספר במדבר. בחומש במדבר (א', מה) מסביר הרמב"ן שבני ישראל נספרו אחד אחד בפני משה ואהרון - "וכן לכולם זכות במספר, שיימנו לפני משה ואהרון כי ישימו עליהם עינם לטובה…". כל אחד מבני ישראל חשוב בפני הקדוש ברוך הוא.

גם המנהיגים של עם ישראל נכתבים בשמותם. אנו שומעים על חייו הפרטיים של משה, על תהליך הבחירה של יהושע, ועל כל שמותיהם של הנשיאים. אמנם עם ישראל הוא עם, אבל אל כל אחד מתייחסים כאדם פרטי, בשמו.

העמים האחרים אולי היו דרושים בכדי להפוך את עם ישראל לעם - אמירתו של פרעה היא שהאצה את התהליך, אבל הם גם אלה שדווקא מביעים את הניגוד המוחלט לעם ישראל. אפשר לראות זאת בפירוש בניגוד שב"ויקם מלך חדש על מצרים אשר לא ידע את יוסף" (ח). אצל המנהיגים של בני ישראל מופיעים דווקא השמות, לעומת מנהיגי העמים שמופיעים רק בתוארם.

וזהו "ואלה שמות" שמופיע בפרק שלנו. בספר שמות יש מעבר מיחידים לעם, אבל לא עם שבו היחיד הוא חסר משמעות אלא עם בעל שמות, בעל משמעות אישית לכל אחד מהאנשים שמרכיבים אותו.
 

הכותבים במדור זה הינם חברי ארגון נח"ת - נוער חובב תנך, המהווה בית ללימוד תנך בידי הנוער