העמל ועובד האדמה

קהלת רואה שני מניעים לעמל -

אחד נפשי: "וחלי רע הוא" (ו', ב), כלומר: היגיעה הבלתי פוסקת לאסוף ולכנוס - היא תופעה פתלוגית;

ואחד חברתי: "וראיתי אני את כל עמל ואת כל כשרון המעשה, כי הוא קנאת איש מרעהו" (ד', ד). המאמצים המופרזים אינם "עמל האדם לפיהו" (ו', ז) כלומר לפרנסתו, אלא נובעים מתוך יצר התבלטות והתנשאות (ראו פירוש אבן עזרא). בין כך ובין כך, העמל הוא שורש פורה ראש ולענה. הוא רע לעושהו, כי הוא נוטל ממנו את שלוותו ומונע ממנו הנאה ממה שיש לו ומביאו לידי יאוש (ב', כ); הוא רע לחברה, מפני שהוא גורם להתחרות פרועה בתוכה, לבקש "חשבונות (תחבולות) רבים" (ז', כט), לעשוקים (ד', א), לשלטון "האדם באדם לרע לו" (ח', ט), לאי-צדק (ג', טז) ולשאר חסרונות אשר "לא יוכל להמנות" (א', טו).

משום כך שולל קהלת את העמל כפתרון לשאלת האושר והמשמעות בחיים: מהו המעשה "אשר יעשו תחת השמים מספר ימי חייהם" (ב', ג) למען ייטב להם; אדרבה "זה הבל וענין רע הוא" (ד', ח). בניגוד לדרך החכמה, שלמרות פיתוליה ועקלקלותיה, אמר עליה "שיש יתרון לחכמה" (ב', יג) - הרי קבע בנוגע לעמל "ואין יתרון תחת השמש" (ב', יא), "ומה-יתרון לו שיעמל לרוח?" (ה', טו).

האם מצא קהלת החכם תשובה לשאלתו העיקרית, מה יעשו בני אדם בחייהם ויהיו מאושרים?

אילולא מצא - היו צודקים אלה אשר ניסו להדביק לו תיו של פסימיסט; אולם לא כן הוא. מלבד על החכמה השמיע קהלת, שיש דבר שיש לו יתרון:

"ויתרון ארץ בכל הוא - מלך לשדה נעבד" (ה', ח). עבודת האדמה היא 'מלאכה-מלוכה'.

ייתכן, שקהלת מודרך על ידי סיפור התורה על בריאת האדם, שכן לפיו זהו המקצוע שנועד לאדם מתחילת בריאתו: "לעבוד את האדמה" (בראשית ג', כג); עובד אדמתו אינו אץ להעשיר, לכן "מתוקה שנת העובד, אם מעט ואם הרבה יאכל; והשבע לעשיר איננו מניח לו לישון" (ה', יא). שמחת חייו אינה מתבססת על רדיפת רוח, כי הוא שמח בפרי עמלו.

נערך ע"י צוות אתר התנ"ך

לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר דעת