הפרק האחרון

פרקנו הקודם סיים את ספר ירמיה - "עד הנה דברי ירמיהו" (נ"א, סד), כל דבריו של ירמיה - התוכחות, האזהרות, האיומים, ההבטחות, הנחמות, התיאורים, הציורים וההערכות - כולם נגמרו. דברי ירמיה נגמרו אבל הספר עוד לא הסתיים. עוד פרק אחד נשאר בו, בפרק הזה אין נבואה אחת של ירמיה, שמו אפילו לא מוזכר בו אבל הוא חלק מהספר - שיר הסיום שלו.

בספרים מאוחרים יותר המציאו את "אפילוג", החלק הזה שמספר מה קרה לכל הגיבורים לאחר זמן קצר או ממושך. החלק הזה בא לאחר דף חלק, מנותק מן הספר כשבקושי שמים לב לקיומו. ייתכן שפרקנו זה הוא האפילוג של ירמיה. האפילוג שמראה את הניצחון הכי עצוב בהיסטוריה הנבואית. הנביא שכולם לעגו לו, שפקפקו בכשרות כוונותיו ונכונות דבריו, יכול לומר בפה מלא: "אמרתי לכם". המלכים שהשליכו אותו לכלא, ששאלו לעצתו ולא ביצעו אפילו חלק ממנה - כולם באו על עונשם. בית המקדש, שירמיה כל כך חרד לקיומו - חרב. והעם שירמיה הוכיח והתריע בפניו - יוצא אל הגלות. אבל אף אחד לא רצה בניצחון שכזה, כולל המנצח ירמיה.

אבל אולי הפרק הזה איננו רק אפילוג אלא חלק מהנבואה עצמה. ירמיה הכותב את ספרו מנסה לדבר לא רק עם צדקיהו, יהויקים ויהויכין אלא גם אתנו בישראל של המאה העשרים ואחת. תיאור המציאות של החורבן רוצה לומר לנו - דינן של נבואות להתגשם, והאזהרות מתממשות אם התוכחות לא עושות את פעולתן. מי שגלגל עיניים באדישות - ימצא את עיניו מנוקרות, מי שלא נתן מוסר לבני עמו - יראה את בניו נשחטים בפניו, מי שלא דאג לקודש ולמקדש - יגלה שכבודו חולל בגוים.

החורבן הזה עודנו קיים עד ימינו, אין לנו לא מלך ולא מקדש, לא כהן ולא נביא; הפרק האחרון בירמיה עדיין לא בא אל תיקונו המוחלט. הכללתו של הפרק הזה כחלק מדברי הנבואה הגדולים של נביא החורבן מציבה בפנינו את השאלה הנוקבת - האם לִבֵּנוּ, עמנו וחברתנו באו אל תיקונם המוחלט או שירמיה עדיין זועק בשער?

באדיבות אתר 929