הצלחה זמנית

לאחר שחבקוק מתלונן על עליית מלכות הרשע של הכשדים ועל הצלחתה, הוא עומד ומצפה לתשובת ה'. הנביא עומד כשומר בעת מצור המצפה לראות מה יקרה, עומד על משמרתו ומצפה לתשובת ה' על טענותיו:

"על משמרתי אעמודה, ואתיצבה על מצור, ואצפה לראות מה ידבר בי ומה אשיב על תוכחתי" (א).

רש"י בפירושו לכתוב מביא מדרש המדמה את מעשה הנביא למעשה חוני המעגל:

"עג עוגה חבקוק, ועמד בתוכה ואמר: לא אזוז מכאן עד שאשמע מה ידבר בי על שאלתי זאת: למה הוא מביט ורואה בהצלחתו של רשע, ומה אשיב אל הבאים להתווכח לפני".

יש המבארים כי במילים "ומה אשיב על תוכחתי" הנביא מתכוון לומר: מה ישיב על תוכחתי, אך מתוך כבוד כלפי מעלה הוא משנה ואומר "ומה אשיב". ואכן הקב"ה משיב את הנביא דבר ומצווה אותו לכתוב את החזון, ולחקוק אותו על הלוחות. את החזון יש לכתוב, שכן הוא לא יתרחש במהרה. הכתיבה תוכיח שהנביא חזה את הדברים מראש. חבקוק מתבשר שהנבואה תתקיים במועד שנקבע לה: "כי עוד חזון למועד, ויפח לקץ ולא יכזב, אם יתמהמה חכה לו, כי בוא יבוא לא יאחר" (ג).

עתה מוסר לנו הנביא את החזון שחזה: הצלחת העריץ לא תמשך, גם הוא ישתה מכוס התרעלה, הכוס שבה השקה עמים אחרים.

הכתובים הם קצת סתומים ובכל זאת אפשר לשער את כוונת הדברים:

"ואף כי היין בוגד, גבר יהיר ולא ינוה, אשר הרחיב כשאול נפשו, והוא כמות ולא ישבע, ויאסף אליו כל הגויים ויקבץ אליו כל העמים" (ה)

שותה היין, השקוע בשכרות ובתענוגות לא ינוה, לא ישקוט בנוהו. תמיד הוא עובר ממקום למקום כדי לכבוש עמים נוספים. תאוותם של אנשי בבל משולה לשאול השואפת לבלוע את כל החיים, ולמות אשר איננו שבע לעולם. גם ישעיה הנביא משתמש בדימוי דומה: "לכן הרחיבה שאול נפשה, ופערה פיה לבלי-חוק..." (ישעיה ה', יד)

כמו המות שאינו יודע שבעה כך הכשדים היהירים הכובשים עמים רבים ומגלים אותם. אך בעתיד יתהפך הגלגל:

"הלוא פתע יקומו נושכיך, ויקצו מזעזעיך, והיית למשיסות למו.
כי אתה שלות גויים רבים, ישלוך כל יתר עמים..." (ז-ח)

נערך ע"י צוות אתר התנ"ך

לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר דעת