כיצד יתכן שבני יהודה בגדו בשמשון ומסרו אותו ביד פלשתים, הלוא יש בכך חשש סביר לשפיכות דמים שלגביו מוטב יהרגו ואל יעברו? האם כך ראוי לנהוג ולמסור יחידים כדי להציל את הכלל?
לאחר ששמשון התאכזב מהפלשתים ונקם את נקמתו בהם על מה שעשו לאשתו ולבית אביה הוא יורד לסעיף סלע עיטם הנמצא בסמוך לנחלת שבט יהודה. הפלשתים מנצלים זאת ומנסים להציק לשבט יהודה על מנת ללחוץ עליהם כדי שיסגירו להם את שמשון אסור בידיו.
בני יהודה למרות כוחם לא מסוגלים להתמודד עם הפלשתים בכוחות עצמם שהרי הפלשתים שיעבדו את ישראל ארבעים שנה (י"ג, א) והם נאלצים ללכת לשמשון ולדרוש את הסגרתו לידי פלשתים. שמשון מוכן ללכת עמהם ובלבד שלא יפגעו בו בעצמם אלא לכל היותר יאסרו אותו.
הכיצד בגדו בני יהודה ביהודי אחר והסכימו להסגיר אותו לאויב? הלוא זו עבירה חמורה של שפיכות דמים שיש למסור עליה את הנפש ובלבד שלא לגרום למותו של יהודי אחר?
דומה ששונה המצב בו מבקשים להרוג יהודי אחד כדי להציל יהודים רבים. התורה אומרת כי במקרה שכזה אם נקבו בשם של מי שמעוניינים בו למען יניחו לשאר הרי שיש למסור אותו (רמב"ם הלכות יסודי התורה ה', ה).
אמנם ישנה מחלוקת אמוראים האם מדובר ביהודי שחייב מיתה שרק אז מותר למוסרו וגם את זה אין לעשות לכתחילה ואילו כאן שמשון לא באמת חייב מיתה. אולם, ניתן לומר שבכך שישב בשטחם הרי שהוא הביא עליהם את הצרה ויש בו מעין אשמה המצדיקה את הסגרתו.
זאת ועוד, יודעים הם את כוחו של שמשון ושרוח ה' נוססה בו וממילא ידעו כי יוכל להנצל בחסדי ה' מיד הפלשתים ובכך יוושע הכלל.