הצניעות - הבשורה של עם ישראל

מבין הדברים הרבים שניתן היה להעריך בהם את ישראל - עוצמת הצבא הנפקד, המשכן, הרכוש הרב שהצטבר ועניינים רבים אחרים היכולים לתפוש את העין - ציין בלעם נקודה אחרת עקרונית: סידור האוהלים, אותה ביאר רש"י: "על שראה פתחיהם שאינן מכוונין זה מול זה". זו אחת הבשורות העמוקות של תורת ישראל - הצניעות. 
מפני מה זו בשורה? שכן אמונת ישראל לא בחרה את דרכן של חלק מהדתות שלא יכלו להכיל בתוכן את הקשר בין איש ואישה, היא לא בחרה את הדרך של פרישות ונזירות, ולא הציגה את הזוגיות שבין איש ואישה כדבר שיש לצמצם בו.
אמונת ישראל איננה מתנכרת לגוף ולא מייחדת את הקשר הגופני רק לצורכי לידת ילדים, כי אם בנתה מהלך משמעותי של קשר בין איש ובין אשתו. אולם מנגד - אמונת ישראל לא השחיתה עצמה בקבלת היצריות ההדדית כיסוד החיים. היא מקדשת את היצריות, מטהרת אותה ומלמדת כי מדובר בסולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמיימה. היא מחייבת את בני הזוג לבנות קשר רב-ממדי ביניהם, שיש בו מהחומר אבל גם מהרוח, מהקודש וגם מהחול.
וכאן ישאל השואל, ובצדק, האם ניתן בכלל לבנות מערכת חיים מורכבת כל כך? האם הניווט בין שני הקטבים הללו פשוט כל כך? כיצד ניתן מחד גיסא להיות קשור באהבה וברומנטיקה, ומאידך גיסא לא להשחית את הכוח הזה ולא להפוך אותו לזול וגס? התשובה לכך היא מחנה ישראל ודבריו של בלעם. מחנה ישראל שבו פתחי האוהלים אינם פונים זה כנגד זה מלמד על הסוד הגדול - הצניעות. הצניעות היא המסך העדין המאפשרת לקשר להיות פנימי ועמוק ולא מוחצן; הצניעות היא היוצרת מרחב בו ניתן לפנות אל המשפחתיות ואל יסודות הקיום בלי לפחד שמא יחוללו במבטם של זרים;  הצניעות היא המעצבת את פני המציאות מתוך מתח של יחסי פנים וחוץ, ושמירה קפדנית על ההקשר של מערכת היחסים שבין איש ואישה; הצניעות היא המפתח לאפשרות לנוע בין שני הקטבים.
הגרעין היסודי של הקיום - המשפחה - מתפתח כמו בבית המקדש. גם בבית יש קודש קודשים פנימי של בני הזוג, גם בבית יש קודש של שולחן מנורה ואווירה כללית, וגם בבית יש חצר חיצונה הדומה לעזרה. זר לא מתקרב אל הקודש. בכל אחד מאוהלי עם ישראל מתקיים קשר פנימי עמוק, לאף אחד מאוהלי ישראל לא מחלחל החוץ. 

לקריאת פוסט מאת פרופ' יונתן גרוסמן ''מה טובו אוהליך יעקב'

נערך ע"י צוות אתר התנ"ך

לקריאת המאמר המלא באדיבות ישיבת אורות שאול