הצעקה

מראות זכריה הם צעקה.

קשה להעביר מסרים מאת ה' בלי חשמל, מסך, רדיו או טלפון. קשה עוד יותר לשכנע את שבי ציון כי נוכחות ה' בארץ תלויה במעשי אדם, מבלי לבצע איזו פעולה ניסית להוכחת אמיתות המסר הנבואי.

זכריה מנסה לעשות זאת (גם) באמצעות תיאור המראות האלוקיים שנגלים לפניו. כל מראה והמסר הייחודי שלו וביחד שבע מראות שמתארים תמונה שלמה - מציאות שבה ירושלים נראית עזובה, מצומקת כל-כך שברגע אפשר ללכת בתוכה מקצה לקצה. האנשים היושבים בתוכה חוטאים והמנהיגים לבושים במלבושים טמאים. כלי המקדש אינם מבטאים נוכחות אלוקית. וביחד המציאות נראית קטנה, בזויה.

באמצעות מראה המגילה שעפה, משוטטת ברחבי הארץ, הנביא מזכיר לנו שלא מספיק יהיה לחזור ולבנות את בניין המקדש פיזית, יש גם לחזור ולבנות לבניין נדבך רוחני. השבועה (הכתובה על המגילה?) יוצאת לחרוש את הארץ, כשהיא מדגימה שימוש נקי וראוי בשם ה'. תפקידה לעבור בכל הארץ, לראות ולהעריך את המצב, ולהשליך מתוך הארץ, אל ארץ שנער, את הרשעה ואת מי שלא צריך להיות לו מקום בירושלים, בעת בניין המקדש.

מראה מוזר, תמוה, שניתן לתת לו פירושים שונים. אולי דווקא בדרך זו מצליח הנביא להעביר מסרים, אולי כך הוא צועק את מסריו ומקווה שבדרך זו, מישהו יקשיב לו.

באדיבות אתר 929