הצרעה - שליח אלוקי

הצרעה נזכרת שלוש פעמים בתנ"ך בהקשר של כיבוש ארץ כנען מיד העממים היושבים בה. בתחילת הדרך מבטיח ה' למשה כי יסייע לעם ישראל לנצח את עמי כנען. הם לא יזדקקו להלחם בהם בכוחות עצמם אלא הצרעה תעשה זאת יחד עם אֵימָתו של הקב"ה והמלאך שהוא שולח להכין להם מקום לנחול בו (שמות כ"ג, כח).

זו היתה ההבטחה בתחילת הדרך עוד קודם חטא העגל וחטא המרגלים. אולם, הבטחה זו חוזרת לפחות ביחס לצרעה, גם לקראת הכניסה לארץ. משה מבטיח בשם ה' כי הצרעה תאבד את כל האויבים שעם ישראל לא יוכלו להם בכוחות עצמם או שיסתתרו מפניהם (דברים ז', כ).

הסיבה שבגללה יש צורך בצרעה כדי לכבוש את ארץ כנען היא משום שעם ישראל מפחדים ממלחמה. עם ישראל יודעים שמדובר בשבעה עממים שיושבים בארץ כנען מיום היוולדם זה כמה מאות שנים וודאי שלא בקלות ירצו לנטוש אותה. הם התרגלו עד כה כי ה' דואג להם לכל צרכיהם וכיצד זה ילחמו בכוחות עצמם?

על כן מרגיעם ה' כי גם כיבוש הארץ על אף שייעשה על ידי כיבוש צבאי הרי שיהיה מלווה בעזרה ממרום בדמות אותה הצרעה או המלאך שהובטחו בתחילה. בשני המקומות מודגש שזה ייעשה לאט לאט ואין להיבהל מכך כי יש לכך מטרה - שלא תתרבה חיית השדה. זו היתה ההדרגתיות בין התלות המוחלטת בה' שבמדבר לעצמאות שבארץ ישראל. יתר על כן, כיון שמדובר בכיבוש שביסודו אלוקי אין בו בעיה מוסרית של נישול אדמה מידי יושביה.

יהושע גם הוא חותם את ספרו בתארו את מלחמות ה' בארץ כנען כמעט ללא יגיעה אנושית: "וָאֶשְׁלַח לִפְנֵיכֶם אֶת-הַצִּרְעָה וַתְּגָרֶשׁ אוֹתָם מִפְּנֵיכֶם שְׁנֵי מַלְכֵי הָאֱמֹרִי לֹא בְחַרְבְּךָ, וְלֹא בְקַשְׁתֶּךָ" (יהושע כ"ד, יב) דבר שמהווה עילה לעבוד את ה' גם בארץ ולא לזקוף את הכל לכוחם ולעוצם ידם.