גם הרצון הנעלה להגיע עדי מקדש וקודשיו, אסור לו שייעשה על חשבון פגיעה באדם אחר. אין פולחן דתי מועיל כלום אם דיני הצדק ועקרונותיו מתחללים ונדרסים ברגל גאווה.
עיון במקרא מלמד שאין הרבה דברים שהקב"ה שונא. שנאתו שמורה למקרים קיצוניים ונדירים במיוחד. אחד מהם מופיע בפרקנו: "כִּי אֲנִי ה' אֹהֵב מִשְׁפָּט שֹׂנֵא גָזֵל בְּעוֹלָה" (ח). במה זכתה עוֹלת הגזל שמכל החטאים שבעולם הייתה דווקא היא לדבר כה שנוא בעיני ה'?
השוואה למקרים אחרים שבהם נזכרת שנאת האל (דוגמת ישעיהו א', יד: "חודשיכם ומועדיכם שנאה נפשי"), מלמדת שהקב"ה שונא את הצביעות יותר מכל.
אין אדם צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא - החטא, העבירה והפשע רובצים לפתחו של כל אדם. אך כאשר עושה אדם "מעשה זמרי" - חומס וגוזל, בוצע ועושק, ו"מבקש שכר כפנחס" – מראה עצמו בעיני הבריות כצדיק יסוד עולם, מרבה בצומות וסיגופים וממהר להביא קרבן לבית המקדש עטוף בצדקנות וחסידות מעושים, הרי הוא שנוא לפני הקב"ה.
יושם אל לב שהנביא מתריע דווקא כנגד עושה "גזל בְּעוֹלָה". החטא שנזכר כאן אינו חטא ש"בין אדם למקום", דוגמת עבודה זרה או חילול שבת. זהו חטא שבין אדם לחברו. גזל, עושק, חמס. ללמדנו: גם הרצון הנעלה להגיע עדי מקדש וקודשיו, אסור לו שייעשה על חשבון פגיעה באדם אחר. המטרה אינה מקדשת את האמצעים.
ביטוי לכך נתן רבי חיים מבריסק, אבי עולם הישיבות הלמדניות. כשנשאל מהו תפקידו של רב, השיב: "לתבוע עלבונם של גלמודים ועזובים, להגן על כבוד עניים, להציל עשוק מיד עושקו. אין פולחן דתי מועיל כלום אם דיני הצדק ועקרונותיו מתחללים ונדרסים ברגל גאווה. עושק מעכב תפילותיו של אדם מלהתקבל במרומים".
רעיון זה היה ליסוד מוסד ואבן פינה בתורת המשפט העברי, שחרת על לוח לבו כי "מצווה הבאה בעבירה – אינה כלום".
"צדק צדק תרדוף". גם את הצדק – יש לרדוף בצדק, ולא באמצעות מעשי עוולה ורמייה.
נערך ע"י צוות אתר התנ"ך
באדיבות אתר 929