הציווי על כיסוי כלי הקודש מלמדנו שהתקרבות יתר לקודש מסוכנת לא פחות מהתרחקות ממנו. האדם נדרש לאזן באיזון עדין בין שני הקצוות.
פרקנו עוסק בעבודת בני קהת, מררי וגרשון הלוויים בפירוק המשכן ובנשיאתו לקראת היציאה למסע, ובהרכבת המשכן עם בוא עת החניה. אחת הפעולות הבולטות בתיאור המופיע בתחילת הפרק היא פעולת הכיסוי. "וּבָא אַהֲרֹן וּבָנָיו, בִּנְסֹעַ הַמַּחֲנֶה, וְהוֹרִדוּ אֵת פָּרֹכֶת הַמָּסָךְ וְכִסּוּ בָהּ אֵת אֲרֹן הָעֵדֻת. וְנָתְנוּ עָלָיו כְּסוּי עוֹר תַּחַשׁ, וּפָרְשׂוּ בֶגֶד-כְּלִיל תְּכֵלֶת מִלְמָעְלָה... ועַל שֻׁלְחַן הַפָּנִים יִפְרְשׂוּ בֶּגֶד תְּכֵלֶת... וּפָרְשׂוּ עֲלֵיהֶם, בֶּגֶד תּוֹלַעַת שָׁנִי, וְכִסּוּ אֹתוֹ, בְּמִכְסֵה עוֹר תָּחַשׁ... וְכִסּוּ אֶת-מְנֹרַת הַמָּאוֹר..." (ה-ט) וכן הלאה... פורסים ומכסים, פורסים ומכסים.
מה משמעות הכיסויים הללו? פסוק טז אומר לנו: "וְכִלָּה אַהֲרֹן וּבָנָיו לְכַסֹּת אֶת הַקֹּדֶשׁ וְאֶת כָּל כְּלֵי הַקֹּדֶשׁ בִּנְסֹעַ הַמַּחֲנֶה, וְאַחֲרֵי-כֵן יָבֹאוּ בְנֵי-קְהָת לָשֵׂאת וְלֹא-יִגְּעוּ אֶל הַקֹּדֶשׁ וָמֵתוּ". כלומר הכיסוי נועד להרחיק את המגע הישיר של בני קהת בכלי הקודש. כי הקודש ממית.
תובנה זו מזכירה לנו את סיפורו הנורא של עוזה בשמואל ב' פרק ו'. דוד מבקש להעלות את ארון ה' שחיכה בבית אבינדב, מאז החזרתו משבי הפלשתים, לירושלים. באירוע גדול מעלים את הארון מבית אבינדב לכיוון ירושלים. אבינדב שולח שניים מבניו להסיע את העגלה שעליה שמו את הארון – אחיו ועוזה. בדרך רואה עוזה כי הארון מתנדנד ועומד ליפול, על כן הוא תומך בארון בידו ומשיבו כראוי על העגלה. "וַיִּשְׁלַח עֻזָּה אֶל אֲרוֹן הָאֱלֹהִים וַיֹּאחֶז בּוֹ כִּי שָׁמְטוּ הַבָּקָר. וַיִּחַר אַף ה' בְּעֻזָּה, וַיַּכֵּהוּ שָׁם הָאֱלֹהִים... וַיָּמָת שָׁם" (שם, פסוקים ו-ז), ובהמשך אנו קוראים: "וַיִּחַר לְדָוִד עַל אֲשֶׁר פָּרַץ ה' פֶּרֶץ בְּעֻזָּה" (שם ח) ואף אנו מצטרפים לכעסו ושאולים הכיצד? הרי עֻזָּה ביקש להציל את ארון ה' אשר בהמות המשא כמעט והפילוהו?!
קדוש הוא המופרש, המובדל – מלמד אותנו המקרא. וכפי שיש סכנה בריחוק מן הקודש, גם קרבת יתר אל הקודש מסוכנת. סוד חיי אנוש טמון אם כך, באיזון העדין שבין התקרבות להתרחקות. בין תשוקה לגעת לבין תודעת קדושה המצריכה ריחוק, כיסוי והבדלה.
דומני שהדברים נכונים לא רק לגבי ארון העדות אלא גם לגבי מצבו הנפשי של המאמין. הִיבלעות בקודש ללא הבחנה בין האנושי לא-לוהי עלולה להיות מקור סכנה לא פחות מחיים ריקניים שאין בהם ולו טיפה של קודש.
באדיבות אתר 929